רוסק נ' די.קיי. תכשיטים (א.ש.) בע"מ

פסק דין

בהתאם להסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים, הכרעה זו ניתנת לאחר שמיעה קצרה של התובע ונציג הנתבעת ללא חקירה נגדית ועל סמך מלוא החומר המצוי בתיק בית המשפט וסיכומי הצדדים בפני וזאת כאשר הוסכם בין הצדדים כי התקרה לפסיקת בית המשפט תעמוד על הסכום שהופקד בקופת בית המשפט על ידי הנתבעת בהתאם להחלטת הרשם מיום 30.6.09, בסך של 25,000 ₪.

התביעה שבפני הינה תביעה שטרית בה מבקש התובע לחייב את הנתבעת על פי שיק על סך 25,000 ₪ אשר זמן פרעונו 23.1.09 ואשר נערך לפקודת "שפריץ הצפון" (אשר אין מחלוקת כי הינו שם העסק של מר אלברט זוהר להלן: "זוהר") והוסב לטובת התובע (להלן: "השיק").

השיק הוגש לביצוע ביום 15.2.09 לאחר שניתנה לגביו הוראת ביטול ומשכך, לא כובד על ידי הבנק.

כפי שעולה מהתצהירים שבפני, התובע וזוהר שימשו, כל אחד בנפרד, כקבלנים של הנתבעת לביצוע עבודות במבנה שנשכר על ידה בחודש יוני 2008. השיק נשוא התביעה, נמסר על ידי הנתבעת לזוהר עם תחילת ביצוע העבודות על ידו או בסמוך לכך כחלק ממספר שיקים שנמסרו לו לתשלום התמורה עבור ביצוע העבודות.

כפי שעולה מהמסמכים בפני, ביום 21.8.08 או בסמוך לאחר מכן, הוסב השיק לטובת התובע כנגד קבלת הסך של 22,000 ₪ במזומן שהתובע משך מחשבונו באותו היום. לטענת התובע, קודם לקבלת השיק ומסירת המזומן לזוהר, פנה לנציג הנתבעת ווידא עימו שהשיק יפרעו ורק כנגד אישור נציג הנתבעת, שילם לזוהר תמורת השיק.

בהגיע מועד פרעון השיק, הוא לא כובד כאמור לעיל ולטענת התובע הוא פנה לנציג הנתבעת והלה דחה אותו בלך ושוב תוך שהוא טוען כי איבד את פנקס השיקים ולפיכך אין באפשרותו לבדוק איזה מהשיקים נפרע ואיזה לא, אולם לא העלה בפניו שום טענה ביחס לאי ביצוע העבודה במלואה על ידי זוהר או כל טענה נוספת כפי שהועלתה במהלך הדיון בתיק זה.

יצוין כי ההתנגדות לביצוע שטר הוגשה על ידי הנתבעת ללא יצוג עורך דין כאשר הטענה העיקרית היתה שבין הנתבעת לבין זוהר, נערך הסכם, בעת מסירת השיקים, לפיו זוהר מתחייב לפרוע את השיקים בחשבונו בלבד ולהימנע מלסחר את השיקים לצד ג' או לעשות בהם שימוש אחר. כמו כן הועלתה טענת כשלון תמורה חלקי בטענה שזוהר לא השלים את מלוא העבודות שהתחייב לבצע כאשר נציג הנתבעת, בדיון בפני הרשם, העריך את שווין של העבודות שלא בוצעו ב- 30,000 ₪.

זוהר לא צורף כחייב בבקשת ביצוע השטר ואף לא צורף כצד ג' להליך זה (על אף שבכתב ההתחייבות קיימת גם התחייבות שלו לשפות את הנתבעת באם יפר התחייבותו), אולם התובע צרף תצהיר מטעמו אשר בו פורטו נסיבות העברת השיק לידי התובע וכן הוכחשה על ידו טענת הנתבעת כי התחייבותו שלא לסחר את השיקים, תקפה לגבי השיק נשוא תביעה.

על מנת להשלים את התמונה יצוין כי בעקבות מתן רשות להתגונן לנתבעת (על אף קלישות טענותיה כפי שציין הרשם בהחלטתו) הוגש כתב הגנה מתוקן אשר בו העלתה הנתבעת טענות נוספות לרבות הטענה בדבר אי התקיימות התנאים של אחיזה כשורה אצל התובע.

בהתאם להסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים בישיבה מקדמית שהתקיימה בתיק, ניתן על ידי ביום 25.7.11 פסק דין חלקי בשאלה היחידה, כפי שהוגדרה על ידי הצדדים, והיא האם השוני בין שם הנפרע בשיק שאוחז התובע לבין השם המופע בחתימת ההסב, שולל מהתובע מעמד של אוחז כשורה.

בהתאם להכרעתי שם, אשר אין צורך כי אחזור עליה, קיבלתי את טענת הנתבעת כי אכן התובע אינו בגדר "אוחז כשורה" תוך שקבעתי כי למרות זאת, יש לברר לגופן את טענות הנתבעת באשר לכשלון התמורה והאם הן מקימות הגנה כלפי התובע או שמא התובע גובר על טענות אלו, בהיותו "אוחז בעד ערך" בהתאם להלכת גויסקי. בפסק הדין החלקי חיוויתי דעתי ביחס ל"תום הלב" של הנתבעת בהעלאת הטענה כאשר ברור לכל, והדבר קיבל ביטוי ברור בתצהירי הצדדים, כי הנפרע והמסב, חד הם.

בסיכומי הצדדים בפני חזר התובע על השתלשלות העניינים ביחס להעברת השיק לתובע ובהליך בתיק זה, והדגיש כי הלכת גויסקי שרירה וקיימת על אף ספקות שהועלו לגביה בפסיקת בית המשפט. משכך, בהיות התובע אוחז בעד ערך אשר תום לבו לא נשלל, יש לפסוק לטובתו את מלוא סכום הפקדון (כאשר בקבלת סכום זה, יש כבר ויתור מטעמו על מלוא הפרשי ההצמדה וריבית והוצאות ההליך, אשר היו רבות לאור פירוט ההליכים דלעיל).

מנגד, ב"כ הנתבעת הדגיש את מגמת התקרבות דיני השטרות לדיני החוזים בפסיקת בית המשפט העליון ואת "הכרסום" שחל בהלכת גויסקי שניתנה בשנת 1961 ואינה עולה בקנה אחד עם מגמת התקרבות הדינים האמורה.

כמו כן טען ב"כ הנתבעת כי הנתבעת עמדה בנטל להוכיח את כשלון התמורה מצד זוהר, על בסיס דו"ח השמאי שהוגש מטעמה ולא נסתר וכן לחוסר תום לב מצד התובע אשר לאור הקרבה בינו לבין זהר ועבודתם במקביל באותו הפרויקט, סביר להניח שהיה מודע למערכת היחסים שבין הנתבעת לבין זוהר והתחייבותו כלפיה. כמו כן נטען כי התובע ביצע למעשה עסקת נכיון שיקים שאין בידו את הרישיון הנדרש לכך. יצוין כי טענה אחרונה זו של הנתבעת, הועלתה אך ורק במהלך הדיון בפני ואין לה זכר בכתבי הטענות ומשכך, התנגד ב"כ התובע להעלאתה תוך הרחבת חזית.

לאחר שקילת מלוא טיעוני הצדדים ובהתאם להסדר הדיוני, אינני מוצאת מקום להנמקת הכרעתי, מה גם שהצדדים ויתרו למעשה על חקירת המצהירים ומשכך אין בפני כלים להכרעה בין הגרסאות העובדתיות החלוקות, בעיקר בשאלה באם אכן פנה התובע לנציג הנתבעת, קודם לקבלת השיק, וקיבל אישורו לפרעונו העתידי. לא מצאתי כי יש ממש בטענות הנתבעת לחוסר תום לב מצד התובע, ודווקא מצאתי יותר חוסר תום לב שבהתנהלות הנתבעת בהליך זה, כפי שגם ציינתי בפסק הדין החלקי, חרף העובדה שקבלתי טענתה שם.

במכלול הנסיבות אני מוצאת לנכון לחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך הכולל של 23,500 ₪ כאשר סכום זה יועבר לתובע מתוך הסכום המופקד בקופת בית המשפט וזאת באמצעות בא כוחו ואילו היתרה, תושב לנתבעת באמצעות בא כוחה.

מעבר לכך, כל צד ישא בהוצאותיו.

לאור קביעתי זו, דין תיק ההוצל"פ 13-02602-09-5 להיסגר ועל התובע לפעול לעשות כן בתוך 15 יום מקבלת כספי הפיקדון.

ניתן היום, כ"א טבת תשע"ב, 16 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.