רוסו נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי שתי בקשות, האחת לביטול פסילה מנהלית והשניה לביטול איסור שימוש, הנוגעות לאירוע בו נחשד המבקש כמי שנהג שיכור, לאחר שסירב ליתן דגימת אויר נשוף לפי דרישת שוטר.

למבקש נמסרה הזמנה לדין וכתב אישום לפיו ביום 30.11.2013 בשעה 03:32, נהג ברכב בצומת מקסים, נדרש לתת דגימת אויר נשוף על ידי שוטר, אך סירב לכך ולכן לפי הוראות החוק, רואים אותו כמי שנהג שיכור.

ב"כ המבקש טוען, כי אין ראיות לכאורה לביסוס האישום המיוחס למבקש. נטען, כי המבקש נשף למכשיר הנשיפה אך לא התקבלה כל תוצאה, הוא שיתף פעולה, אך בשל העובדה כי מדובר "במעשן כבד", כלשונו, היו לו קשיי נשימה, וזו הסיבה שלא התקבלה תוצאה. עוד נטען, כי השוטרים ביקשו ממנו דגימת דם, הוא הסכים לכך, אך בסופו של דבר לא נשלח למסירת דגימת דם. השוטר ניסה להפחיד אותו, איים עליו שאם יעמוד על בדיקת דם הוא יעוכב כל הלילה. עוד נטען, כי לא היתה כל דרישה מצד מפעיל הינשוף למבקש לתת נשיפה במכשיר הינשוף, לא ידוע כלפי מי הופנתה הדרישה להיבדק, המבקש מכחיש בכל תוקף שהסביר לו את מהות הסירוב ומשמעותו ומשעה שהסכים ליתן דגימת דם, אין לראותו כמי שסירב לבדיקת שיכרות.

מחומר הראיות עולה כי בתאריך 30.11.2013 בשעה 03:32 ברח' דויד אלעזר ליד צומת מקסים ביצעו השוטרים קוזלי פאוזי ודליה רימר, ביקורת שגרתית לנהגים. הם הבחינו בנהג המגיע בנסיעה מכיוון חוף הכרמל לכיוון צומת מקסים, סימנו לו לעצור ולאחר עצירתו ניגשו לנהג, דרשו ממנו רישיונות. השוטר קוזלי מציין בדוח הפעולה שערך, כי תוך כדי דרישה זו, הבחין בריח חזק של אלכוהול שנדף מפיו של מי שזוהה כמבקש בתיק זה. השוטרים דרשו ממנו לבצע בדיקת נשיפון לצורך בדיקת החשד להימצאות אלכוהול בגופו. נערכה למבקש בדיקת נשיפון דיגיטלית למבקש בה נכשל. המבקש עוכב לבדיקת שכרות. השוטרת, דליה רימר, מציינת כי המבקש ניסה "להתחכם", כלשונה, ולגם מכוס קפה שהיתה לו, וזאת למרות שביקשה ממנו לא לשתות, ולאחר כדקה, הצית סיגריה וגם זאת בניגוד להוראתה לא לעשן ולא לאכול. עוד מציינת השוטרת, כי המבקש היה תחת השגחתם מרגע העיכוב ועד להבאתו למטה המשטרה לצורך עריכת בדיקת נשיפה. יחד עם המבקש היו שני נוסעים, אחד מהם ישב מאחור, ולדבריה ניסה להכשיל את עבודת השוטרים, התערב בטיפול באירוע ו "הראה נוכחות אגרסיבית", כלשונה.

המבקש עוכב כאמור והמשך הטיפול נמסר לשוטרת חנה מלול אשר קיבלה את המבקש לצורך בדיקת מאפיינים בשעה 03:50. השוטרת מלול ביצעה למבקש בדיקת מאפיינים וציינה, כי המבקש התנדנד במבחן העמידה, התנדנד במבחן ההליכה על הקו וצלח את מבחן הבאת האצבע לאף. התרשמותה של השוטרת היתה שהמבקש נמצא תחת השפעה קלה של אלכוהול. בדוח הפעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות, מציינת השוטרת רימר, כי מהתחקור הראשוני שנערך למבקש, סיפר לה ששתה בירה, כבקבוק-בקבוק וחצי, אצל חבר. ריח אלכוהול שנדף מפיו היה חזק, הוא הגיב לעניין אך דיבורו היה עוקצני, כלשונה. בסעיף 8 לדוח מצוין, כי נדרש מהמבקש לתת דגימת נשיפה לשם איתור אלכוהול בגופו והוסבר לו שהמסרב לבדיקה זו רואים אותו כמי שעבר עבירה של נהיגה בשכרות. סומן בדוח, כי המבקש הסכים למסירת הדגימה המבוקשת, ולצד דברים אלו מתנוססת חתימתו ופרטיו של המבקש.

בשעה 03:55, הועבר המבקש לשוטר גיל רום לצורך נטילת דגימת אויר נשוף. בחומר הראיות ישנן פלטים של מכשיר הינשוף חתומים לכאורה, על ידי המבקש, נושאים את שמו ואת ת.ז ומעידים על ביצוע מספר מחזורי נשיפה, מהם עולה, כי המבקש ביצע מספר נשיפות פסולות, כשנפח הנשיפה לא היה מספיק. בדין וחשבון שערך השוטר מפעיל הינשוף, ציין השוטר כי לא ניתן היה להשלים את בדיקת הנשיפה הואיל והמבקש "הכשיל את כל הנשיפות לפי מספרי הבדיקות הרשומות לעיל". השוטר ערך גם מזכר מפורט בו ציין כי טרם ביצוע בדיקת הנשיפה, הדגים למבקש כיצד נושפים. עוד ציין כי כאשר נשף המבקש היו 4 כוכביות במכשיר, ובפעם נוספת היו 3 כוכביות. הוא הבהיר למבקש כי לא די בכך ונתן למבקש הזדמנות נוספת, אך שוב פעם נשף המבקש נפח לא מספיק של אויר נשוף, והמבקש טען בפניו שהוא גם תלין וגם שוטר וגם שופט ושזה אויר נשוף שהוא מסוגל לתת וכי הוא מעשן 4 קופסאות ליום.

בחומר החקירה מצויות תעודות כיול המעידות על כיול המכשיר מול בלון גז יבש, לווידוא תקינותו. בנוסף, מצויות בדיקות עצמיות שערך מפעיל הינשוף המעידות לכאורה כי מכשיר הינשוף היה תקין בתחילת המשמרת ובסיומה.

בשימוע שנערך למבקש לפני קצין משטרה, טען המבקש כי הסכים לבדיקת דם והשוטרים סירבו לקחת אותו, הוא מסר כי הוא מעשן שתי קופסאות סיגריות ליום ולכן בדיקת הנשיפה לא צלחה. לאחר ששמע את טענותיו, נימק הקצין הפוסל את החלטתו להורות על פסילה מנהלית ואיסור שימוש ברכב, בכך שלמבקש בוצעו שתי בדיקות במכשיר הינשוף, ובשתיהן לא סיפק נפח אויר נשוף ולכן הכשיל את הבדיקות.

הנה כי כן, קיימות ראיות לכאורה, המבססות היטב את האישום המיוחס למבקש. יסודותיה העובדתיים של "עבירת הסירוב" דורשים הפניית דרישה להבדק בדיקת שכרות, סירוב, והסברת משמעותו המשפטית והשלכותיו לנהג החשוד. כל היסודות העובדתיים הללו מתמלאים, לפי חומר החקירה המונח בפני בית המשפט, ויצוין כי הכשלת בדיקה, כמו אי מתן נפח אויר נשוף כמוהו, לפי הפסיקה, כסירוב להבדק.

באשר להקלטה ע"ג דיסק שהוגשה לביהמ"ש על ידי המבקש, והטענות שעלה הסנגור, בדיון שנערך בפניי הסביר המבקש כי החליט להקליט את האירוע כאשר היה בתחנת המשטרה. ההקלטה שנמסרה לביהמ"ש הינה באיכות ירודה מאוד, אך ממנה עולה, כי המבקש אומר לשוטרים: "תרשום שהסכמתי להיבדק" וחוזר על כך מספר פעמים. נשמעים ברקע בליל קולות לא ברורים. מכל מקום, יש לזכור, כי ההקלטה אינה משקפת את כל תכני האירוע, שכן האירוע התחיל בצומת מקסים, והמבקש שידע שהוא מקליט את הדוברים, הפעיל אותה רק בשלב מתקדם יותר של האירוע, תוך שהוא חוזר ואומר דברים שיתועדו על מנת לשרת את גרסתו, וזאת לאחר שכבר התבקשה ממנו דגימת אויר נשוף, הוא נתן אותה והכשילה. עוד יצוין, כי בטופס תחקור החשוד מציין המבקש כי מבקש שירשם כי הוא הסכים להבדק בדיקת נשיפה.

באשר לטענת הסנגור כי משעה שהמבקש הסכים לתת דגימת דם לא משתכללת עבירה של סירוב להיבדק בדיקת שכרות, חוששני שאין בידי להסכים לכך. תקנה 169 ג (א) קובעת כדלקמן:

"היה לשוטר חשד סביר כי נוהג ברכב או הממונה על הרכב הוא שיכור, רשאי השוטר לדרוש ממנו להיבדק בדיקת נשיפה או למסור דוגמא של דם או של שתן לבדיקת מעבדה או לדרוש ביצוען של הבדיקות כאמור בפרק זה, כולן או חלקן".

משהתקבלה תוצאה שלילית במכשיר הנשיפון, קם חשד סביר ובסיס לדרישה למתן דגימת אויר נשוף. לפי הוראת התקנה והפסיקה, השוטר הוא זה שמחליט איזה סוג של בדיקה נדרשת מהחשוד, ולפי לשון התקנה, השוטר רשאי לדרוש בדיקת נשיפה ובדיקת דם או רק חלק מהן, הכל לפי שיקול דעתו של השוטר. יש לזכור, כי מדובר בפעולות חקירה שהניהול שלהן מתבצע על ידי המשטרה ולא נתון לשיקול דעתו ובקשותיו של הנהג החשוד.

יודגש, כי המבקש ביצע בדיקת נשיפה אך מחומר הראיות עולה כי הוא לכאורה, הכשיל אותה בכך שלא נתן מספיק אויר נשוף לתוך המכשיר. יצוין כי מדובר בבדיקה פשוטה, לא פולשנית, ומתן אויר נשוף לתוך המכשיר הינה פעולה פשוטה וקלה. נפח הנשיפה שנתן המבקש קטן מאוד ונע בין 0,3 ל- 0,7 ליטר. כאשר בכל ניסיון נשיפה נעשו מס' מחזורי נשיפה והשוטר מציין כי הסביר היטב למבקש כיצד לנשוף, ומזהיר אותו מהמשמעות הנודעת מהכשלת הבדיקה, ולכן לאור נפחי האויר הדלים שנתן המבקש, נראה כי הכשיל אותה.

בנסיבות אלה, גם אם הסכים המבקש לאחר מכן למסור גם דגימת דם, ואפילו התבקש לכך, אין לכך כל נפקות, שעה שלכאורה, הכשיל את בדיקת הנשיפה. שהרי אם תאמר כן, כל נהג שיכשיל בדיקת נשיפה יבקש אח"כ בדיקת דם, יסכים לתיתה, ויטען כי לא סירב, שהרי הסכים למתן דגימת דם, ולא היא. זו לא כוונת המחוקק. הדבר מעקר את הרציונל שבהוראת החוק המבקשת לעודד נהגים חשודים לשתף פעולה בחקירת אירוע השכרות. מטרת החוק היא למנוע מחשודים להתחמק מדרישת שוטר להיבדק (ע"פ (מחוזי ירושלים) 40253/07 אילני נ' פרקליטות מחוז ירושלים (לא פורסם); ב"ש (מחוזי ירושלים) 9899/07 וקנין נ' מדינת ישראל (לא פורסם)) - קרי, לצמצם פרצות בגדר האכיפה, לשים סייג לאפשרות לחמוק מהן. יצוין, כי המבקש היה רשאי, כמובן, לגשת ולבצע בדיקת דם באופן עצמאי, מיד לאחר האירוע, על מנת להפריך את החשדות נגדו עפ"ת (מרכז) 23854-12-10 - אפרים ארביב נ' מדינת ישראל (2011). בדיקה כזו לא הוצגה בפני ביהמ"ש, לא נטען שבוצעה, ואף אין תימוכין רפואיים לטענת המבקש, כי הוא סובל, כטענתו, מקוצר נשימה, בשל היותו "מעשן כבד", כלשונו.

מחומר הראיות עולה, כי המבקש הביע זילות בהוראות השוטרים, לא ציית להוראות השוטרת, חבריו אף הם לא טמנו ידם בצלחת, דבר המוסיף ומחזק את החשד כי המבקש פעל בכוונת מכוון לסיכול הבדיקה.

מאחר ומצויים אנו בשלב ראשוני של ההליך ובבחינת קיומן של ראיות לכאורה, די בחומר המונח בידי ביהמ"ש כדי לבסס את האישום המיוחס למבקש.

זאת ועוד, חומר הראיות כולל בתוכו בדיקת תסמיני שכרות (בדיקת המאפיינים), הכוללים מרכיבים התנהגותיים, ריח אלכוהול, התנדנדות, והתרשמות השוטר עורך הבדיקה. לפי פסיקתו של ביהמ"ש העליון, ניתן לבסס עבירה של נהיגה בשכרות עפ"י תסמינים אלה, ללא היזקקות לממצאי בדיקת הנשיפה (ר"ע 666/86 סאמי עודה סודקי נ' מדינת ישראל (1986) כב' הנשיא מ. שמגר).

באשר לשאלת המסוכנות, מדובר בעבירה חמורה ביותר, המשקפת סיכון רב ליתר המשתמשים בדרך, ומגלמת בתוכה סוג של שיבוש הליכי חקירה נוכח הכשלתה החקירה ואי מתן דגימת נשיפה לאיתור אלכוהול. לכן הפסיקה מתייחסת לעבירת הסירוב בחומרה רבה יותר. המבקש גם כשל בחלק ניכר של בדיקות המאפיינים, התנדנד, ללמדך על דרגת קהות החושים ממנה סבל בעת נהיגתו.