רוסו נ' חברת קושמיר ואח'

החלטה

בפניי בקשה לפטור מתשלום אגרה בה חויב המבקש בגין הגשת תביעה לפסק דין הצהרתי והשבת כספים. המבקש טוען כי ריצה עונש מאסר בין השנים 1984 – 1993 ובין השנים 1995 – 2005. לימים התברר לו כי בתקופה בה היה נתון במאסר, נגנב פנקס שיקים מביתו וחתימתו על השיקים זוייפה בידי צד שלישי. לאחר מכן, התברר לו כי מישהו יצר חובות על שמו אצל צדדים שלישיים ונפתחו נגדו תיקי הוצאה לפועל. כמו כן, מישהו התחזה לו וחתם ערבות לטובת חברה מסוימת ואגב כך יצר חובות על שמו. לפיכך, הוא מבקש שורה של סעדים שעיקרם הצהרה לפיה החובות אינם שלו.

על פי תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז 2007 (להלן: "התקנות") על המבקש פטור מאגרה לעמוד בשני תנאים בסיסיים: ראשית, עליו להוכיח כי אין ביכולתו הכלכלית לעמוד בתשלום האגרה, ושנית, כי קיימת עילה להליך בגינו מבוקש הפטור מתשלום האגרה.

המבקש טוען כי מצבו הכלכלי קשה וכי אין באפשרותו לעמוד בתשלום האגרה. לדבריו, הוא אינו עובד ומתקיים מקצבת זיקנה חודשית בסך 2,619 ₪. המבקש מתגורר בשכירות ומשלם מידי חודש דמי שכירות בסך 1,200 ₪. לבקשה אף צורפו אישורים בדבר תשלומיו החודשיים השוטפים של המבקש עבור מים, חשמל וארנונה המסתכמים בממוצע בסך 370 ₪. המבקש מוסיף כי הוצאותיו החודשיות כוללות אף תרופות בעלות 300 ₪ ומזון בסך 850 ₪. על פי תדפיס חשבון הבנק שצורף, נכון ליום 30.3.2011 מצוי היה המבקש ביתרת זכות זעירה של 645 ₪. המבקש מצהיר כי אין ברשותו כרטיסי אשראי, חסכונות או קופות גמל, רכב, רכוש או נכסים נוספים וכי כל ניסיונותיו לגיוס סכום האגרה ממוסדות פיננסיים נתקלו בסירוב. לטענת המבקש, בתו מסייעת לו בתשלום שכ"ט עורך דינו, אך אין בידה לסייע לו בתשלום אגרת ההליך. המבקש מציין כי הייתה בבעלותו דירת מגורים ברח' סימטת מאיר בתל אביב שנמכרה על ידי עורכי דינו, אך לטענתו, חלק גדול מהכספים כלל לא הגיעו אליו ואלו שקיבל שימשו אותו לתשלום שכ"ט של עורכי דין שייצגוהו בעבר. למעלה מן הצורך אציין כי המבקש צירף לבקשתו החלטה הפוטרת אותו מתשלום האגרה בהליכים אותם ניהל בשנים 2006-2007, אלא שלפי התקנות, החלטות שכאלה ישמשו כראייה לכאורה למצבו הכלכלי רק אם ניתנו בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה ולא כך הדבר בענייננו.

על פי תקנה 14 (ג) לתקנות, בבחינת יכולתו הכלכלית של המבקש על בית המשפט להתחשב "ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד". מכאן, שיש לדחות את טענות המשיבים בדבר חובתו של המבקש לפרט את רכושה של בתו ולהוכיח כי אין באפשרותה לסייע לו בתשלום האגרה. במילים אחרות: תקנה 14(ג) אינה מחייבת בעל דין המבקש פטור מאגרה, להסתייע בילדיו, אלא רק בבן זוגו או בהוריו אם הוא סמוך על שולחנם.

לנוכח כל האמור לעיל, התרשמתי כי מצבו הכלכלי של המבקש בכי רע וכי אין ידו משגת את תשלום האגרה.

באשר לקיומה של עילת תביעה, ברי כי יש לדחות על הסף את התביעה נגד הנתבעת 7, באשר זו אוחזת בפסקי דין חלוטים נגד המבקש, לאחר שניסיונות שלו לבטלם נחלו כישלון עוד בשנת 1998. ישנו איפוא מעשה בית דין ביחסים שבין המבקש לבין הנתבעת 7 ואין לאפשר פתיחה מחדש של ההליכים המשפטיים בענין זה. כמו כן, ברור כי התביעה במתכונתה הנוכחית לא תוכל להתברר ויהיה צורך לתקנה, שכן בין השאר מבוקש להורות על השבת סכומי כסף מבלי לציין סכומים, ומבלי לציין איזה סכום נדרש מכל נתבע. כמו כן, התובע יידרש להראות, לנוכח סכום התביעה שכיום איננו ידוע, שהתביעה היא בסמכות בית המשפט המחוזי דווקא.

אשר על כן, הבקשה במתכונתה הנוכחית נדחית. ככל שהמבקש עומד על התביעה בנוסחה הנוכחי, עליו לשלם את האגרה תוך שלושים יום. ככל שהמבקש מעוניין לתקן את תביעתו, ימחק את התביעה הנוכחית ויגיש תביעה חדשה, ולצידה בקשה מתוקנת לפטור מאגרה.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט אייר תשע"א, 02 יוני 2011, בהעדר הצדדים.

חגי ברנר, שופט

רשם ביהמ"ש המחוזי

תל אביב-יפו

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: