רוסו נ' ביטון ואח'

החלטה

בפניי בקשה למתן צו זמני.

1.התובע (לשם הנוחיות יקראו הצדדים לפי כינוים בכתבי הטענות העיקריים), הוא אחד מבאי בית הכנסת "זכרון קדושים" בקרית אתא (להלן: בית הכנסת). הנתבעים הינם הועד שמנהל את ענייניו הכספיים והאחרים של בית הכנסת.

2.בגדרי הבקשה עותר התובע להשעות את הנתבעים מלהמשיך ולהחזיק את כספי בית הכנסת, וכדי לא ליצור חלל בניהול העניינים – למנות "נאמן" שינהל את הקופה, וכן לצוות על הנתבעים לפתוח את שערי בית הכנסת גם בימי חול בין השעות 5:00 עד 9:00 ובין השעות 16:00 עד 20:00, ולמסור בידיו שני עותקים של מפתחות בית הכנסת, כדי שבאי בית הכנסת יוכלו להיכנס אליו בימים ובמועדים שהנתבעים אינם יכולים לפתוח את שעריו.

3.הבקשה למתן צו מניעה זמני מוגשת במסגרת תביעה עיקרית למתן חשבונות ולמתן צו קבוע. בכתב התביעה עותר התובע לקבל לידיו פנקסי קבלות, דפי ריכוז, ספר קופה, דפי חשבון ומסמכים נוספים, זאת כדי לעמוד על הניהול הכספי של קופת בית הכנסת – שעיקר הכנסותיה מתרומות – לאור טענותיו לאי סדרים. המבקש טוען כי הנתבעים מועלים בכספי התרומות של בית הכנסת – ומביא לטענתו מספר דוגמאות המוכיחות זאת; ומשתמשים במסמכים כוזבים ומטעים לגבי זהות הגוף בו מאוגדים הנתבעים. בנוסף, התביעה העיקרית כוללת סעד בעניין פתיחת שערי בית הכנסת ומסירת המפתחות, הזהה לסעד המבוקש בבקשה למתן צו זמני.

4.הנתבעים הגישו תגובה ובה טענו שלל טענות. נטען כי הבקשה סתמית, לא עומדת בדרישות התקנות, לא נתמכת בתצהיר, הושמטו ממנה עובדות מהותיות והיא מהווה ניצול לרעה של הליכי בית המשפט. הנתבעים הוסיפו וטענו כי התובע לא הצביע על מקור המבסס את זכותו למתן חשבונות. עוד נטען כי בקשה זו נולדה בעקבות תביעת לשון הרע שהוגשה נגדו על ידי הנתבע 1. בתגובת הנתבעים הובא פירוט רב של הסכסוך, עתיק- היומין, בין התובע לבין המופקדים על בית הכנסת. אין צורך להרחיב בתיאור הסכסוך האמור בהעדר רלוונטיות לכל פרטי הסכסוך לשלב זה של הדיון.

5.אציין בקצרה כי אין זה ההליך המשפטי היחיד שמתקיים בין הצדדים. הסכסוך בין הצדדים אינו יליד העת האחרונה, שורשיו מלפני שני דורות לפחות, ומשורבבים בו מספר נושאים החל מניהול ענייניו הכספיים של בית הכנסת, וכלה בריב על רקע אישי, במיוחד עם הנתבע 1, שהתובע טוען כי הוא מתפקד כרב בית הכנסת, בעוד שלטענתו אין לו הסמכה לשמש כרב. בין הצדדים מתנהל הליך שעניינו בקשה למתן צו לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת (תיק ה"ט 56467-01-14) בו ביקש הנתבע 1 להרחיק את התובע מבית הכנסת – וראו לעניין זה החלטה מיום 11.2.2014; תביעה בגין לשון הרע שהוגשה על ידי הנתבע 1 נגד התובע במסגרת תיק 15673-02-14 (שאוחדה עם תיק זה לפי החלטת כב' הנשיא א' סלאמה), וההליך הנוכחי.

6.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובכתבי הטענות ושמעתי את טענות הצדדים בדיון לפניי, סבורני כי דין הבקשה להידחות. אפרט את טעמיי:

7.על פי תקנה 365 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות) לבקשה למתן צו מניעה זמני יש לצרף התחייבות המבקש/התובע לפיצוי המשיבים/הנתבעים בגין כל נזק שיגרם להם על ידי מתן הצו הזמני, אם תפסק התובענה או יפקע הצו מסיבה אחרת. לבקשה לא צורפה התחייבות ורק מטעם זה דין הבקשה להידחות. למתן התחייבות במסגרת בקשה למתן צו מניעה זמני חשיבות רבה, שכן היא היוצרת את הבסיס לחיוב התובע בפיצוי במידה ותביעתו תדחה בסופו של יום ולנתבעים יגרמו נזקים. בלעדי התחייבות לא תקום חבות ומכאן שיש להקפיד הקפדה יתרה על מתן התחייבות.

8.מאחר והתובע אינו מיוצג, אתייחס לעיצומה של הבקשה. גם לגוף העניין דין הבקשה להידחות. אין צורך לומר כי במסגרת בקשה למתן צו מניעה זמני, על בית המשפט לשקול שני שיקולים עיקריים. ראשית, יש לבחון אם הניח מבקש הסעד ראיות לקיומה לכאורה של עילת תביעה. שנית יש לבחון אם הוכח כי הנזק שיגרם אם לא יינתן הסעד גדול מהנזק שיגרם למשיב אם יינתן הסעד. לצד שיקולים אלה, על בית המשפט לשקול גם שיקולים שביושר ובצדק.

9. התובע לא הצביע על מקור נורמטיבי המבסס את זכותו לקבל דין וחשבון מהנתבעים בגדר המסגרת הנוכחית. מטיעוני הצדדים עולה, כי בעבר נוהל בית הכנסת במסגרת עמותה רשומה, אולם בימים אלה הוא מתנהל על ידי הנתבעים שלא במסגרת משפטית כלשהי. כדי שתקום חובה למתן חשבונות יש צורך להצביע על מקור נורמטיבי המאפשר זאת. איני קובע כי לא קיימת חובה למתן חשבונות והדבר יוכרע בתביעה העיקרית.

10.גם אם אצא מתוך הנחה כי לתובע זכות לבקש כי הנתבעים יתנו בידיו דין וחשבון לגבי ענייניו הכספיים של בית הכנסת – ולו מן הטעם כי המדובר במוסד ציבורי או מעין ציבורי שנועד לשרת את כלל הציבור והמדובר בכספי תרומות – אין הדבר מצדיק מתן הצו הזמני המבוקש, שלאמיתו של דבר הוא צו לעשיית פעולה. שקילת מאזן הנזקים מוליך למסקנה כי לא יגרם נזק לתובע במידה וההכרעה בשאלת מתן החשבונות וניהול כספי בית הכנסת ידחו עד לדיון בתביעה העיקרית ויוכרעו בגדריה. הסכסוך בין הצדדים אינו תולדה של העת האחרונה; לדבר נפקות לעניין השיהוי בהגשת הבקשה – שיקול שכשלעצמו יש בו כדי להביא לדחיית הבקשה, וגם מלמד כי תקופה ארוכה מתנהלים ענייני בית הכנסת על ידי הנתבעים, כולם או חלקם. נוכח זאת, לא שוכנעתי כי יגרם נזק ללא תקנה לתובע במידה ולא יינתן הצו המבוקש במסגרת בקשה לסעד זמני.

במסגרת הסעד הזמני עותר התובע להשעות את הנתבעים מניהול קופת בית הכנסת ומינוי "נאמן" מטעמו. במובן מסוים מתן הצו המבוקש, משמעותו קבלת הסעד שהתובע מבקש בתביעה העיקרית, וניתן לומר אף סעד "עודף" ממה שנתבקש שם. יש לזכור כי כל שמבקש התובע במסגרת התביעה העיקרית הוא מתן חשבונות לשם ביקורת על כספי בית הכנסת. לא יעלה על הדעת כי בטרם מתן צו למתן חשבונות, יינתן צו שמשמעותו קביעה כי ענייני בית הכנסת מתנהלים שלא כראוי, עוד לפני שנחשפו המסמכים שעל בסיסם ניתן לבדוק את ההתנהלות. בהקשר זה ייאמר כי התובע טוען כי לאחרונה נערכו בחירות, במסגרתם נבחר הוועד הנוכחים (הנתבעים) והוא התאכזב מדרך פועלו של הנתבע 3 – שציפה כי יתנהל, לטענתו, אחרת מיתר חברי הועד.

השיקול של היחס בין הצו הזמני המבוקש לבין הסעד בתביעה העיקרית, רלוונטי בגדרי השיקולים למתן צו המניעה הזמני. אמנם אין המדובר בשיקול בלעדי ויחידי, אולם בנסיבות המקרה זהו שיקול מכריע. ראו בין היתר רע"א 9213/12 רשת נגה בע"מ נ' ישראל 10 – שידורי ערוץ החדש בע"מ ([פורסם בנבו], 1.9.09); רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים נ' שפע מסעדות יצור פד"י מ"ז (5), 165 (1993).

11.אשר לסעד שעניינו פתיחת שערי בית הכנסת ומסירת מפתחות בידי התובע, התביעה העיקרית כוללת סעד זהה לסעד הזמני המבוקש – והדברים שנאמרו לעיל יפים לכאן.

למעלה מהצריך, מצב זה בו שערי בית הכנסת אינם פתוחים לרווחה כל היום, לרבות בימי חול, שריר וקיים לפחות מזה מספר חודשים, אם לא למעלה מכך, ולא שוכנעתי כי במסגרת בקשה למתן צו זמני, יש לשנות את המצב הקיים.

12.בעדותו בפני הצהיר מר יצחק מורלי – גבאי בית הכנסת, כי שערי בית הכנסת פתוחים בשעות הבאות: בערב שבת – חצי שעה לפני מנחה עד סיום התפילה; בשבת – החל משעה 6:00 עד סיום התפילה בסביבות השעה 12:00 ולאחר מכן חצי שעה לפני מנחה עד צאת שבת. מר מורלי הבהיר עוד כי בימי חול בחורף שערי בית הכנסת לא נפתחים אלא לרגל אירועים מיוחדים, ובימי הקיץ שעריו נפתחים בימי חול מדי יום, לפני מנחה ועד סיום התפילה. עוד הצהיר מר מורלי כי הוא מוכן לפתוח את שערי בית הכנסת, בכל שעה, בפני כל מי שיפנה אליו ויבקש לפתוח את בית הכנסת. בהקשר זה הנתבעים הבהירו כי אין הם יכולים להשאיר את שערי בית הכנסת פתוחים ללא בקרה מחשש לגניבת חפצים מתוכו ולנזקים שעלולים להיגרם לו, ועל מנת לא להעמיס הוצאות מיותרות של חשמל ותחזקה שוטפת, כשאין הדבר מוצדק, וכאשר באי בית הכנסת בימי חול, בודדים.

13.בדיון בפניי טען התובע כי הוא מבקש שמפתחות בית הכנסת יהיו בידו, לא רק לצרכיו האישיים אלא לטובת כלל הציבור. סבורני כי הצהרתו של גבאי בית הכנסת והתחייבותו כי יפתח את שערי בית הכנסת לכל דכפין, מקיימת איזון ראוי ונכון בין זכות הציבור לרבות התובע, לקיים את מצוות הדת (גם בשים לב לכך שקיימים בתי כנסת נוספים) לבין קיום בית הכנסת וחיסכון בהוצאות. בתפילות המרכזיות שערי בית הכנסת ממילא פתוחים מאחר ובשעות אלה הנתבעים, שאחד מהם הוא יושב ראש הועד ומשמש כרב בית הכנסת, פוקדים את בית הכנסת לשם תפילה.

14.לאור האמור לעיל, אני מחליט לדחות את הבקשה. בנסיבות העניין לא ראיתי לעשות צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק החלטה זו לתובע ולב"כ הנתבעים.