רונן חדד נ' מדינת ישראל

השופט נ' סולברג:

1. ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 6.9.2018 בת"פ 41246-12-16 (השופט ד' בן טולילה), בגדרו נגזר על המערער עונש של 5 חודשי מאסר בפועל, לריצוי בדרך של עבודות שירות, ומאסר על-תנאי. נוסף על כך, חויב המערער בתשלום פיצוי למתלוננת בסך של 2,500 ₪, והוטל עליו צו מבחן למשך 12 חודשים.

רקע ועיקרי כתב האישום המתוקן

2. לפי כתב האישום המתוקן, ביום 10.12.2016 הלכה המתלוננת ברחוב לאחר סיום משמרת בעבודתה, כשהיא משוחחת במכשיר הטלפון הנייד שלה. המערער הבחין במתלוננת והחליט לגנוב את הטלפון שבו החזיקה. המערער הלך אחרי המתלוננת ברחוב, ומשהתקרב אליה החל לרוץ לכיוונה. כשנפגשו, הושיט המערער את ידו לעבר המתלוננת כדי לקחת את הטלפון; המתלוננת התנגדה, והצמידה את הטלפון לגופה. המערער אחז במתלוננת בשתי ידיו וניער אותה בחוזקה, כדי לקחת ממנה את הטלפון. משהבינה המתלוננת כי המערער מעוניין בטלפון, השליכה אותו על הרצפה; המערער לקח את המכשיר.

3. המערער הודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר טיעון, ללא הסכמה לעניין העונש. ביום 16.7.2017 הורשע המערער, לפי הודאתו, בעבירה של דרישת נכס באיומים (בכוח) (סעיף 404 לחוק העונשין, התשל"ז-1977).

עיקרי גזר הדין של בית המשפט המחוזי

4. שלושה תסקירים מטעם שירות המבחן הוגשו לבית המשפט המחוזי בעניינו של המערער. בית המשפט עמד על האמור בתסקירים, ועל התהליך הטיפולי שעבר המערער מאז מעצרו. המערער שהה במעצר כארבעה חודשים, ושוחרר ממנו ביום 9.4.2017. לאחר שחרורו הצטרף לקהילה טיפולית. בתסקיר מיום 26.10.2017, תוארו נסיבות חייו הקשות של המערער, וכן גם עברו הפלילי, הכולל חמש הרשעות ושני עונשי מאסר בפועל, אחד מהם בעבודות שירות. צוין, כי המערער השתלב בקהילה הטיפולית חרף קשיים ראשוניים, והביע חרטה על מעשיו. נוכח האמור, הומלץ על דחיית הדיון בעניינו לשם מיצוי הליך הטיפול. לפי האמור בתסקירים מיום 28.3.2018 ומיום 18.6.2018, סיים המערער בהצלחה את הטיפול בקהילה, וביום 11.1.2018 עבר להמשך טיפול בהוסטל. המערער השתלב בו בצורה חיובית ונרתם להליך הטיפולי. מתוך חשש לפגיעה בהליך השיקום ובהישגיו של המערער במסגרתו, הומלץ להימנע מענישה בדרך של מאסר בפועל (לרבות בדרך של עבודות שירות), ותחתיו להטיל על המערער צו של"צ בהיקף של 300 שעות, ולצדו צו פיקוח למשך שנה. בית המשפט עמד גם על תסקיר נפגעת עבירה שנערך ביחס למתלוננת. בתסקיר מתוארת השפעתו השלילית של האירוע על המתלוננת, הפגיעה בבטחונה ותחושות של חוסר אונים, דריכות ופחד המלוות אותה מאז האירוע.

5. בפנותו לקביעת מתחם העונש ההולם, עמד בית המשפט על הערכים המוגנים שבהם פגע המערער במעשיו – השמירה על בטחונו הגופני והנפשי של האדם, על קניינו, ועל הסדר הציבורי. בית המשפט בחן את מדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים, ועמד על הקרבה המהותית של מעשי המערער לעבירות של תקיפה לשם גניבה ושוד. בית המשפט בחן את נסיבות ביצוע העבירה: ביצועה לאור יום ברחוב מרכזי וסואן, והעדר מורא; התכנון והמחשבה שקדמו למעשים; השימוש באלימות כלפי המתלוננת; הנזק הפוטנציאלי ממעשיו של המערער, ככל שהמתלוננת היתה מחליטה שלא לוותר על הטלפון; והנזק שנגרם בפועל, כעולה מתסקיר נפגעת העבירה. צוינה גם המגמה בפסיקה, שלפיה יש להחמיר בעבירות כגון דא בקשר לטלפונים ניידים, נוכח אופיים האישי והרגיש עבור הפרט. בהתחשב בכל אלו, קבע בית המשפט המחוזי את מתחם העונש ההולם בטווח שבין 12 לבין 28 חודשי מאסר בפועל.

6. לשם קביעת העונש המתאים, התחשב בית המשפט לקולא בהודאתו של המערער, הבעת החרטה ולקיחת האחריות; נסיבות חייו הקשות; ומעצרו מאחורי סורג ובריח למשך 4 חודשים בעקבות האירוע דנן. לחומרה, שקל בית המשפט את עברו הפלילי של המערער, הכולל 5 הרשעות קודמות, רובן בעבירות אלימות ואיומים, ואת עונשי המאסר שבהם נשא. נוכח האמור צוין, כי לכאורה נכון היה למקם את עונשו של המערער במרכז מתחם העונש ההולם שנקבע. אולם, בית המשפט מצא לנכון לסטות לקולא ממתחם העונש ההולם, מחמת שיקולי שיקום. צוין, כי המערער "השכיל, בשונה מבעבר, לנצל את ההזדמנות שניתנה לו ונרתם באופן מלא להליך הטיפולי וסיימו בהצלחה", וכי המערער עובר תהליך "אינטנסיבי, ארוך ומשמעותי שנותן אותותיו על כל מישורי חייו השונים". עם זאת, נוכח גורמי הסיכון שצוינו בתסקירים בעניינו של המערער; בהתחשב בחומרת מעשיו ובנזק שנגרם כתוצאה מהם; ובמתחם העונש ההולם שנקבע בפועל – נמנע בית המשפט המחוזי מלאמץ את המלצת שירות המבחן. סוף דבר, על המערער הושת עונש של 5 חודשי מאסר בפועל, לריצוי בדרך של עבודות שירות, ומאסר על-תנאי. המערער חויב גם בתשלום פיצוי למתלוננת בסך של 2,500 ₪, והוטל עליו צו מבחן למשך 12 חודשים.