רוני נ' ויינשטיין ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובעת בגין נזקים אשר אירעו לרכבה כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 7/5/10.

לטענת התובעת, במועד הנקוב נסעה ברחוב אוסישקין ברמת השרון בנתיב הימני מבין שניים. לטענתה, במקום הנקוב חונות מכוניות במקביל למדרכה באלכסון והיא הבחינה ברכב הנתבע 2 אשר איתר מקום חניה ולטענתה, נסע לאחור על מנת להגיע למקום החניה ולהיכנס אליו. לטענתה, היא ניסתה לפנות לו את נתיב הנסיעה על ידי השתלבות בנתיב משמאל ואולם, הואיל והנתיב משמאל היה עמוס, טרם היה סיפק בידה להשתלב כאמור, פגע ברכבה רכב הנתבע 2 אשר נסע כאמור לאחור מבלי להבחין בה. לטענת התובעת, בנסיבות האמורות, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 2 ומשכך, על הנתבעים , ביחד ולחוד לשפותה בגין הנזקים אשר נגרמו לה כפועל יוצא מהתאונה.

לטענת הנתבעים, במועד הנקוב אמנם נסעו ברחוב אוסישקין בנתיב הימני, כאשר הנתבע 2 נוהג ברכב, איתרו חניה לפניהם ומשכך, אותת הנתבע 2 והחל להיכנס לחניה לכיוון ימין. לטענת הנתבעים הואיל והחניה הינה בניצב למדרכה ואף באלכסון, הרי שלא נידרשה נסיעה לאחור כלל אלא שכניסה לחניה היתה בפניה ימינה ונסיעה ישר. לטענת הנתבעים בעת שהחל הנתבע 2 בפניה לכיוון החניה והיה במהלך הנסיעה קדימה, פגע בהם רכב התובעת מאחור ושפשף את רכבם. לטענת הנתבעים, בנסיבות האמורות , האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של התובעת ומשכך, יש לדחות את תביעתה.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובעת וכל אחד מן הנתבעים- אציין כי על אף שמדובר בבעלי דין הרי שבהסכמתם, לא נכחה הנתבעת 1 בעת עדות הנתבע 2 והיא שבה לאולם הדיונים והעידה רק לאחר שזה סיים להעיד. בין היתר, הדגימו בפני בעלי הדין את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו וכן, הוצגו בפני תמונות המתעדות את מקום התאונה ואת הנזק לכלי הרכב השונים.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובעת חובה להוכיח את תביעתה, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הנטל החל על התובעת בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתה- דהיינו את האירוע , את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לה כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע .

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

[ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

   וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן , בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

הראיות החיצוניות אשר הוצגו בפני הן תמונות הנזק לכלי הרכב המעורבים ואולם, עיון באלו מעלה כי הנזקים המתועדים תומכים באופן זהה בכל אחת מן הגרסאות ומשכך, אין בהן בכדי להטות את המאזן לכיוון זה או אחר.

יתרה מכך, הילך התאונה כמוצג על ידי התובעת אינו מתיישב לכאורה, עם שורת ההיגיון ועם מצב התנועה באותו מועד – כך, בהתאם לגרסת התובעת ,היא זיהתה את רכב הנתבע 2 נוסע לאחור ומשכך, ביקשה לפנות לו את הנתיב באמצעות השתלבות בנתיב השמאלי ואולם, מחד לא הספיקה לעשות כן ומאידך, הוא לא הבחין בה ומשכך, פגע בה. התנהלותה של התובעת ,בהקשר זה , הינה תמוהה – לו אמנם הבחינה בנתבע 2 נוסע לאחור ולא מבחין בה – יכלה להסב תשומת לבו בדבר קיומה מאחור באמצעות צפצוף – ואולם, לא עשתה כן, ותחת זאת ניסתה להתחמק כביכול מהפגיעה על ידי השתלבות בנתיב השמאלי אשר היה עמוס באותה עת.

זאת ועוד, לטענת התובעת , מקום החניה הפנוי היה מרוחק מהמיקום הראשוני של הנתבע 2 בשלושה רכבים – דהיינו היה על הנתבע 2 לנסוע לאחור בשעת עומס מרחק של כשמונה מטרים (דהיינו מרחק המהווה רוחבם של 3 רכבים בתוספת רוחב מקום החניה אליו ביקש להכנס) – התנהלות אשר אינה נחזית כסבירה בנסיבות העומס המתוארות.

יתרה מכך, שני הנתבעים , אשר כאמור העידו כל אחד בנפרד , העידו באופן קוהרנטי כי הפגיעה ארעה את ניסתה התובעת לעקוף את רכבם בשעה שזה נכנס לחניה בניצב למדרכה ,בנסיעה קדימה בלבד.

בנסיבות האמורות, הנני קובעת כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת אחריות הנתבעים לתאונה ומשכך, דין תביעתה להדחות.