רוני אהרון כהן נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב

פסק דין

רקע

לפניי תביעת נזיקין בגין תאונת דרכים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק"). התובע יליד 23.10.75 נפגע ביום 27.12.05 בתאונת דרכים עת רכב על קטנוע מ.ר. 76-271-24. הנתבעת ביטחה את התובע בביטוח חובה.

אין מחלוקת בשאלת החבות, ובכך שמדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק, והמחלוקת היחידה הינה בשאלת הנזק.

הנכות הרפואית

חוות דעת בתחום האורולוגיה

תחילה מונה בהסכמת הצדדים מומחה בתחום האורולוגיה, פרופ' בראף. מומחה זה קבע כי לא נותרה נכות צמיתה בתחום זה, אך קבע כי הבעיה של התובע "היא התמודדות עם הבעיה האסתטית של מראה הפין, התחושות המקומיות וההשלכות שהועלו על ידו בקשר לזוגיות ולתפקוד מיני". עם זאת, קבע המומחה, פרופ' בראף, כי בתקופת ההבראה הייתה נכות אורולוגית לפי סעיף מותאם 24(5) לתקנות הביטוח הלאומי בשיעור של 30%.

בשל כך מונו על-ידי כב' השופטת אסתר נחליאלי חייט שני מומחים, האחד ד"ר יצחק צילינסקי מומחה לכירורגיה הפלסטית, והשני ד"ר נח גונן, מומחה לפסיכיאטריה.

חוות הדעת בתחום הכירורגיה הפלסטית

על-פי חוות הדעת הרפואית בתחום הכירורגיה הפלסטית, אשר ניתנה על-ידי ד"ר יצחק צילינסקי, התובע בן כ- 33 בעת הבדיקה, התקבל בתאריך 27.12.05 לחדר מיון לאחר תאונת דרכים, עם פגיעות באיבר המין ובשק האשכים. עבר טיפול על-ידי ניקוי, הטריה ותפירה ראשונית של הקרעים בפין ובשק האשכים ואושפז להשגחה ביחידת הטראומה ל- 5 ימים. בבדיקת מעקב במרפאת קופ"ח כ- 10 ימים לאחר שחרורו מאשפוז נצפה נמק שטחי בעור הפין והוא אושפז במחלקה האורולוגית (16.1.06). בתאריך 30.1.06 עבר השתלה עם שתל עור שנלקח מירך שמאל. המהלך לאחר הניתוח היה תקין והשתל נקלט במלואו.

בממצאי הבדיקה מתאר המומחה כי נותרה צלקת מכערת טבעתית ברוחב כ- 2 ס"מ על הפין. על הצלקת גבשושיות זעירות והתדבקות קלה לעטרה. התובע מדווח על ירידה בתחושה באזור זה.

במסגרת הדיון וההמלצות מציין המומחה כי מדובר בצלקת היפרפיגמנטרית רגילה לאחר שתל עור מוצלח. צלקת זו אינה אמורה להשתפר עם הזמן. קיימת גם בעיה תפקודית אובייקטיבית של ירידה בתחושה באזור השתל, אזור בו התחושה היא קריטית לחוויה המינית. בנוסף, קיימת הפרעה סובייקטיבית קשה ביותר עקב פגיעה בתדמית הגוף וכן חרדת ביצוע וירידה בתפקוד המיני ובחדוות החיים. בשל צלקת מכערות לפי תקנות הביטוח הלאומי, פרק תשיעי, סעיף 75(1)ב' המליץ המומחה על 10% נכות. בשל האזור המיוחד בו קיימת הצלקת (איבר המין) ולפי סעיף 75(1) ה' ממליץ על 5% נוספים, דהיינו 15% לצמיתות.

המומחה לא נחקר, ולפיכך, אני קובע כי נכותו בתחום הכירורגיה הפלסטית הצמיתה של התובע בשל התאונה הינה של 15%.

חוות הדעת בתחום הפסיכיאטריה

המומחה לפסיכיאטריה, ד"ר נח גונן, ציין כי התובע תועד כילד מוכה על-ידי האב, בעוד שעל-פי האנמנזה תאר מערכת יחסים תקינה עם הוריו. האב תועד כמי שעזב את הבית. המומחה מציין כי התובע חש על רקע הפציעה באיבר המין, מצוקה נפשית וקשיי התמודדות עם המצב החדש. התובע דיווח על דיכאון אשר כולל מצב רוח ירוד, דמוי עצמי נמוך, תחושת בדידות, ועמדות פסימיות. בנוסף דיווח התובע על חרדה וחוסר סבלנות. בתפקוד תיאר התובע בפני המומחה כי שב לעבודה במסעדה ולאחר מכן כקצב ברשת מזון. תועד כמי שעובד קשה. עם זאת, תיאר כי כאשר אין חיץ בינו לבין אנשים, מאבד את הריכוז, חש הפרעות בזכרון ועוד. במישור החברתי תועד כמסוגר. במישור המיני והאינטרקציות ההטרוסקסואליות תועד כמי שאינו יוצר קשר.

ד"ר גונן מציין בחוות דעתו כי התובע החל בטיפול פסיכו-טרפי כ- 5 חודשים לאחר האירוע. בתחילה נדונו קשיים אשר נבעו מהפציעה. בהמשך עלו גם נושאים שאינם קשורים לפציעה, אשר כוללים אב מכה ונוטש, מערכת יחסיו עם אמו ועם אחיו, קשיים בעבודה ועוד.

בבדיקה הפסיכיאטרית מציין ד"ר גונן כי מהימנותו של התובע לקויה. כך למשל, נתגלו סתירות בין האנמנזה לבין התיעוד במה שנוגע למערכת יחסיו עם האב ותאונות נוספות שאירעו לו. בנוסף, מציין המומחה כי התובע מחלק את חייו ללפני התאונה ולאחריה. את כל הבעייתיות בשנים שלאחר התאונה, זוקף לחובתה בעוד שידועה בעייתיות אובייקטיבית שאינה קשורה לתאונה כגון בעיות עם אחיו התאום, תחושת ניכור ביחס לביתו, מצב כלכלי הכולל חובות, העברתו לסניף אחר ברשת בה הוא מועסק ועוד. לדעת המומחה, חלק מתחושות האכזבה, ההשפלה, הדיכאון, הירידה בביטחון העצמי, העצבנות והכעס ניתן לייחס לבעייתיות זו.

המומחה מוסיף ומציין כי התובע טוען כי מאז התאונה מצבו לא השתנה אף כי לעיתים מרגיש טוב. לדברי המומחה התיעוד הרפואי, לעומת זאת, מצביע באופן ברור על מהלך של שיפור במצב בשנתיים שבין אוקטובר 2006 עד דצמבר 2008. שיפור זה כולל לימודי ספרדית, יצירת קשר עם בנות וקשר זוגי חדש, טיול לתאילנד שתואר על-ידו כחיובי, רכישת קטנוע ומפגשים עם חברים. עוד ציין המומחה כי לאחר התאונה אירעו לתובע שתי תאונות נוספות ביולי 2007 ובדצמבר 2008.

בפרק הדיון מתייחס המומחה, ד"ר גונן, להפרעות הסתגלות. לדבריו, התאונה והפציעה באיבר המין היוו גורמי לחץ אשר הביאו לתגובה דיכאונית חרדתית. במקרה שלפנינו מדובר בגבר צעיר עם דפוסים אישיותיים נרציסטים המחשיב מאוד את יכולתו המינית על כל היבטיה, וגבר כזה יגיב באופן קשה יותר לפגיעה באיבר המין מאשר גבר שמקור הסיפוק העיקרי שלו הוא למשל יכולתו האינטלקטואלית. התוצאה הינה ירידה משמעותית ביכולת ההסתגלות לפציעה.

מבחינת הערכת שיעור הנכות, העריך המומחה, ד"ר גונן, את נכותו הזמנית של התובע בשיעור של 10% לפי סעיף 34 ב' של מבחני הנכות של המל"ל, כאשר נכות זו תקפה מיום התאונה, 27.12.05 ועד ליום 31.12.08, קרי למשך 3 שנים. לאור השיפור המסוים במצבו, מעריך המומחה את נכותו מיום 1.1.09 ואילך, בשיעור של 8% לפי המרווח שבין סעיף 34ב' לסעיף 34א' של מבחני הנכות של המל"ל. משיעור הנכות דלעיל, מקזז המומחה 3% בגין גורמים שאינם קשורים לתאונה הרלוונטית (כגון חרדות שהתעוררו בעקבות תאונת דרכים נוספת מיולי 2007, בעייתיות הקשורה למשפחתו הגרעינית, לעבודתו ולמצבו הכלכלי), ובשל הליקוי במהימנותו. שיעור נכותו הפסיכיאטרית בגין תאונת הדרכים יעמוד לפיכך על 5% לצמיתות.