רון ארז ואח' נ' יוסי כץ ואח'

פסק דין

1.תביעה כספית בסכום של 10,000 ₪, שעניינה אי תשלום דמי שכירות והוצאות אחזקת הנכס וכן נזקים שגרם השוכר בנכס עם עזיבתו את הנכס.

2.התובע 1 (להלן:- "ארז") הינו בעליה של דירת מגורים המצויה במושב אמונים (להלן:- "הנכס" או "הבית"). ביום 3.10.09 נחתם בין אביו של התובע 1, הוא התובע 2 (להלן:- "אליעזר") ובין הנתבע 2 (להלן:- "סאהר") הסכם לפיו שוכר סאהר מארז את הבית. על פי המוסכם, אמור היה ארז, אשר שהה באותה שעה בחו"ל לחזור כעבור מספר ימים ארצה ולחתום על הסכם השכירות.

3.לטענת התובעים, על פי המוסכם, לא אמור היה הסכם השכירות להיכנס לתוקף, אלא לאחר חתימתו של ארז על ההסכם ולאחר שיומצאו על ידי סאהר הביטחונות הקבועים בהסכם. למרות האמור, מסר המתווך אשר תיווך בעסקת השכירות, הוא הנתבע 1 (להלן:- "כץ") את מפתחות הנכס לידי סאהר וזה נכנס להתגורר בנכס.

התובעים מציינים, כי בד בבד עם כניסתו של סאהר לנכס, הגיעו אליהם מצד השכנים תלונות בנוגע למי שמתגורר בנכס, התלונות הגיעו לכדי איומים. עוד טענו התובעים, כי בניגוד למוסכם, התגוררו במקום 12 איש ולא ששה אנשים כפי שהתחייב סאהר בהסכם השכירות.

בנסיבות אלה, ובשים לב לכך שההסכם לא נכנס לתוקף, טענו התובעים, כי הם מבקשים לפנות את סאהר מהנכס, ארז אף סרב לקחת מידיו של כץ את דמי השכירות שהופקדו בידיו.

לאור בקשתם זו, שכר סאהר, כעבור כארבעים יום, נכס במקום אחר והוא לא שילם לתובעים מאומה בגין תקופת מגוריו בנכס, זאת למרות התחייבותו המפורשת.

התובעים עותרים לפיכך לחייב את סאהר בתשלום דמי השכירות למשך התקופה בה התגורר בנכס וכן הוצאות מים ארנונה וחשמל לתקופה זו, בסכום כולל של 6,342 ₪ וכן עותרים לחייב את סאהר לשלם להם סך של 3,658 ₪ בגין הוצאות נוספות, תיקוני צנרת במטבח, נסיעות, התייעצויות עם ע"ד, שיחות טלפון וכן עוגמת נפש.

4.תביעתם של התובעים מופנית גם כלפי כץ, אשר תיווך בעיסקה, לטענתם, כץ לא אמור היה למסור לידיו של סאהר את מפתחות הנכס, אלא עד לאחר חתימתו של ארז על הסכם השכירות והמצאת כל הביטחונות בהתאם להסכם. כמו כן, כץ כמתווך לא יכול היה לערוך עבור הצדדים את ההסכם.

5.כץ מצידו טוען, כי הוא בסך הכל תיווך בעסקה ולכן התובעים אינם יכולים להפנות דרישותיהם אליו. פרט לאמור, טענותיו של כץ דומות במהותן לטענותיו של סאהר.

6.סאהר טוען, כי על פי ההסכמה שהושגה בינו ובין אליעזר, הוא יכול היה להיכנס לדירה כבר במוצאי שבת 2.10.09, על מנת שהוא והעובדים עמו יוכלו להיכנס לדירה כבר ביום ראשון לאחר מכן ולהתגורר בה. סאהר טען, כי מי שהתגורר בדירה היו הוא ובני משפחתו, דהיינו בני דודיו, הכל כפי שהתחייב בהסכם השכירות.

לטענת סאהר, הרקע לרצונם של התובעים לפנותו מהדירה היה תלונות השכנים, אשר היו על רקע היותו ערבי. לאור התלונות האמורות ביקשו התובעים מסאהר, כי יפנה את הדירה והוא מצידו הסכים, בכפוף למציאת דירה חלופית. לפיכך, מייד כשנמצאה דירה חלופית עזב סהר את המקום ועבר לאותה דירה, בה הוא מתגורר בשקט עם שכניו.

7.לדיון שהתקיים לפניי התייצבו התובעים וכן התייצב אחיו של ארז, בנו של אליעזר, מר עופר רון. כן נכחה בדיון אשתו של אליעזר, אשר לא העידה.

מטעם הנתבעים התייצבו הנתבעים עצמם.

8.לאחר ששמעתי את הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי בין הצדדים נכרת הסכם ביום 2.10.09, כאשר מטעמו של ארז חותם אביו אליעזר. יצויין, כי גם ארז אישר בדיון ואף כץ הציג הסכם ממנו עולה, כי אין זו הפעם הראשונה בה מתקשר אליעזר בהסכם מטעמו של ארז.

עובדה זו אף מקבלת חיזוק בהסכם השכירות עצמו, אם אמנם לא היתה כוונה שסאהר יכנס לבית, לא היה מקום לפיו אביו יחתום על הסכם השכירות. אליעזר עצמו אישר, כי במוצאי השבת המתין לסאהר ומשזה בושש להגיע, הוא חתם בעצמו על ההסכם.

9.עוד אציין, כי בעדותם טענו התובעים, כי היו מוכנים להמשיך ולקיים את ההסכם, אם כך הדבר, הכירו התובעים בתוקפו של ההסכם גם טרם חתימתו של ארז על ההסכם.

אדגיש, מקובלת עלי גרסתם של התובעים, גרסה שאושרה למעשה על ידי הנתבעים, כי אכן היתה כוונה שארז יחתום על ההסכם עם שובו מחו"ל, אלא שהתרשמותי היא, כי כוונת הצדדים היתה, כי ההסכם יכנס לתוקף עוד טרם החתימה על ארז על ההסכם, כאשר הוא ממנה את אביו לשלוח לשם חתימה על ההסכם, עד אשר יוכל הוא לחתום.

10.כפי שציינתי לעיל, בעדותם טענו התובעים, כי לא ביקשו מסאהר לפנות את הנכס, לטענתם, בעת שסאהר ראה, כי השכנים מתנכלים לו, הוא עצמו יזם את פינוי הנכס.

גרסתם זו של התובעים אינה עולה בקנה אחד עם הנטען על ידם בכתב התביעה, שם טענו מפורשות, כי הם לא היו מעוניינים שההסכם יכנס לתוקף, בין משום העדר שטר חוב, בין בשל מספר השוהים בבית ובין משום תלונותיהם של השכנים.