רומרשטיין ואח' נ' בן-יצחק ואח'

פסק דין

בפני תביעות הדדיות הנוגעות לנזקים שנגרמו לרכבי הצדדים כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 22.6.09 בצומת לא מרומזרת המחברת בין כביש היוצא מאזור התעשיה ליד בתי הזיקוק במפרץ חיפה לשד' ההסתדרות.

התובע, שנהג ברכבו מסוג מיצובישי מ.ר. 24-894-64 (להלן: "המיצובישי"), טוען כי בעת שהגיע לצומת והתכוון לפנות ימינה לשד' ההסתדרות, הבחין במשאית המגיעה מכיוון דרום אשר נסעה בכביש הראשי ולפיכך עצר את רכבו. בעת שעצר, כך לטענתו, הרגיש חבטה מאחור ורכבו נהדף קדימה כתוצאה מפגיעה מאחור של רכב הנתבעת מס' 2 מסוג הונדה, מ.ר. 2442817 (להלן: "ההונדה"), אשר היה נהוג על ידי נתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע").

מנגד טוען הנתבע, כי התאונה ארעה בעת שנסע מאחורי המיצובישי, כאשר לאחר שזו החלה בפנייה ימינה אל שד' ההסתדרות, החליט התובע, אשר נבהל מהמשאית שהגיעה מכיוון דרום, לחזור לאחור וכתוצאה מכך ארעה ההתנגשות בין הרכבים.

למיצובישי נגרם נזק לחלק האחורי אשר נישום על ידי שמאי מטעמו בסך של 16,327 ₪, ובנוסף נשא התובע בשכר טרחת השמאי בסך של 1,398 ₪. כמו כן תובע התובע סך של 8,416 ₪ בגין ירידת ערך בשיעור 9% מערך הרכב בהתאם לחוות דעת השמאי מטעמו. התובע הציג חשבונית מהמוסך בו נטען בוצע התיקון למיצובישי.

להונדה, אשר נבדקה רק בחלוף יותר מחודש לאחר התאונה, נגרם נזק בשני מוקדים, בחזית ובצד ימני קדמי, כאשר הנזק נישום על ידי שמאי מטעמו בסך של 6,799 ₪ וכן נתבע שכר טרחת שמאי בסך של 641 ₪. הנתבע לא הציג קבלות המעידות על ביצוע התיקון ברכב, אולם טען כי ביצע את התיקון ולאחר מכן מכר את הרכב.

לאחר שמיעת עדויות הנהגים בפני אני מעדיפה את גירסתו של התובע על פני זו של הנתבע באשר לאופן ארוע התאונה. גירסת התובע מתאימה לנזקים הנראים ברכבים והמעידים על כך שההונדה פגעה עם הפינה הקדמית ימנית במרכז חלקו האחורי של המיצובישי, דהיינו שבעת שהמיצובישי עצרה, לאחר שהחלה בפנייה ימינה והרכב היה בזווית, הגיע הנתבע מאחור ופגע בה.

לעומת זאת, גירסת הנתבע, לפיה התובע כבר התקדם לתוך שד' ההסתדרות ואז חזר לאחור צריכה היתה להביא לכך שהפגיעה בין שני הרכבים היתה בפינות (קדמית ימנית של ההונדה ואחורית ימנית של המיצובישי) שכן לא הגיוני שבעת נסיעה לאחור כנטען, בזמן שהנתבע מתקדם לאיטו, "יתלבש" חלקו האחורי מרכזי של המיצובישי על פינת ההונדה.

לכך אוסיף כי התרשמתי שהנתבע, בנסיונו לתת הסבר לפגיעות הרכבים, כך שזה יסתדר עם מיקומם, לא הצליח לתת גירסה קוהרנטית וסדורה, וזאת לעומת עדותו של התובע שהיתה ברורה ועקבית.

גם העובדה שהנתבע לא העמיד את רכבו לבדיקה, אלא בחלוף יותר מחודש ממועד התאונה, מעיבה על גרסתו, שכן באם סבר כי התובע אחראי לקרות התאונה, הכיצד לא פעל לשום את נזקיו ולדרוש את תשלומם מהתובע. דבר זה גם עולה בקנה אחד עם עדות התובע וסוכנת הביטוח מטעמו אשר טענו, שניהם, כי הנתבע ניסה לשדל את התובע שידווח למבטחתו כי הוא זה שנסע לאחור וזאת על מנת לאפשר לנתבע לקבל כיסוי לנזקיו על אף העדר ביטוח מקיף להונדה. אמנם הנתבע הכחיש דברים אלו, אולם עדותה של סוכנת הביטוח, אשר עשתה עלי רושם מהימן, תמכה בעדות התובע בענין זה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כי התאונה ארעה בעת שהנתבע פגע במיצובישי מאחור ובנסיבות אלו יש להטיל את מלוא האחריות לקרות התאונה על הנתבע ואין מקום לייחס רשלנות תורמת כלשהי לתובע.

לפיכך אני מקבלת את התביעה, אולם בחלקה בלבד שכן חוות הדעת ביחס לירידת הערך לא נערכה בתום התיקון ולא נערכה בחוות דעת נפרדת ולפיכך אין מקום לקבלה ולקבוע כי כתוצאה מהתאונה ירד ערך הרכב בשיעור של 9% שהוא שיעור גבוה מאוד ביחס לסוג הפגיעה, מה גם שהשמאי עצמו סייג את קביעתו ביחס לשווי הרכב.

אשר על כן אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 17,725 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.8.09 ועד היום.

כמו כן יישאו הנתבעים בהוצאות התובע בסך של 700 ₪.

התביעה שכנגד נדחית.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ט אדר תש"ע, 15 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: