רומנו נ' שועלי

פסק דין

התובע שכר מן הנתבע דירה בת 2 חדרים, ברח' ז'בוטינסקי 91 בפתח תקווה (להלן – "הדירה" / "המושכר"). התובע התגורר בדירה, משך 6 שנים לערך. במהלך אותן שנים נחתמו בין הצדדים מספר חוזי שכירות, האחרון בהם אשר העתקו הובא בפני ביהמ"ש, לתקופה בת שנתיים שנסתיימה ביום 31.12.12. התובע החזיק בדירה עד לשלהי חודש ינואר 2013.

לטענת התובע, במהלך השנים בהן התגורר במושכר, ביצע שיפוצים אשר השביחו את ערך הדירה. הנתבע היה ער לביצוע השיפוצים והתיר אותם. עוד טוען התובע, כי ביצע את השיפוצים מלכתחילה, כי סבר שהוא צפוי לגור במושכר עוד שנים רבות, אולם משהופסקה השכירות שלו, באופן פתאומי, בסוף חודש דצמבר 2012, עמד על שיפויו בגין השבחת הדירה. התובע מסר, כי הנתבע ביקר אותו בדירה פעמים רבות והיה ער לתיקונים שביצע וכי בין השניים שררו יחסים טובים. בהמשך לדיון קודם שנערך בפני כב' הרשמת הרץ, צירף התובע לתביעתו חוות דעת שמאי, אשר לפיה הערכת ההשקעות בדירה, בגין התקנת דלת כניסה, הרכבת דלת פנימית, התקנת מונה חשמל פנימי, הרכבת וחלוקת קירות גבס, ארון עץ, ועבודות אינסטלציה, עומדת ע"ס 21,118.5 ₪.

במסגרת כתב ההגנה, טען הנתבע, כי התובע לא רק שלא השביח את הנזק, אלא אף גרם לו נזקים, אשר בגינם בכוונת הנתבע לנהל הליך משפטי כנגד התובע. עוד טען הנתבע, כי התובע נותר בנכס, על דעת עצמו, משך חודש נוסף, וכי עפ"י הסכם השכירות הינו מחויב בתשלום סך 150$ עבור כל יום שפלש לנכס, ובסה"כ 4050$. הנתבע עתר לקיזוז שוויי הנזקים והפיצוי המוסכם בגין פינוי מאוחר של המושכר, ככל שתביעתו של התובע תתקבל.

בעדותו בפני אישר הנתבע, כי ידע שהתובע החליף דלת כניסה, וכן שהוסיף קיר גבס בדירה, וכי הדבר היה מקובל עליו. באשר ליתר טענות התובע על תיקונים בדירה (כגון, תיקוני אינסטלציה, דלתות פנים ומונה חשמל), טען הנתבע כי לא בוצעו. עוד ציין הנתבע, כי בנו ניהל את כל הנושאים הכספיים ביחס לתשלומי השכירות במושכר אל מול התובע.

בדיון בפני העידו, התובע והנתבע. כן, העיד מטעם התובע העד, מר חיים סעדה, אשר שכר דירה אחרת באותו בניין.

דיון והכרעה:

לאחר שלמדתי טיעוני הצדדים בכתב, עיינתי בראיות שהובאו בפני ושמעתי עדויות הצדדים בעל פה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל בחלקה. ואלה נימוקיי:

ניכר מעדויות הצדדים, כי פרט ליחסי משכיר-שוכר, שררו בין התובע לנתבע גם יחסי חברות. במסגרת אותה מערכת יחסים, נתן הנתבע לתובע יד חופשית לבצע במושכר שינויים לנוחותו.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ועיינתי בחוות דעת השמאי מטעמו של התובע, נחה דעתי, כי אכן הוחלפה דלת הכניסה ונבנה קיר גבס בדירה, בידיעתו והסכמתו של הנתבע.

יחד עם זאת, לא הוכח בפני כי יתר השיפורים אשר טען התובע כי בוצעו בדירה, אכן בוצעו על ידו. חוות הדעת מטעמו של התובע, ניתנה על בסיס הצהרות התובע ומצב הדירה בסוף תקופת מגוריו בה, אולם אין במסגרתה כל השוואה למצב הדירה במועד תחילת השכירות במושכר ולתוכניות הדירה, ולפיכך למעשה, לא הוכח בפני מתי הותקנו דלת הפנים, מונה החשמל, והארון, והאם היה זאת לפני שהחל התובע לגור בדירה או לאחר מכן. כמו כן, אף אם אלו הוספו בדירה לאחר תחילת תקופת השכירות, לא הוצגו בפני חשבוניות המעידות על כך שהיה זה התובע אשר רכש אותם והתקינם בדירה. גם באשר לעבודות האינסטלציה והמרזבים המוזכרים בחוות הדעת, לא הוצגה בפני כל אסמכתא כי אכן היה זה התובע ששילם בעבור עבודות אלו. נוכח האמור והואיל והנתבע מכחיש כי תיקונים אלו בוצעו, הטענה כי אלו בוצעו ע"י התובע נתמכת בגרסתו בעל פה של התובע בלבד.

משכך הם פני הדברים, אני קובעת כי הוכחו בפני החלפת דלת הכניסה ובניית קיר הגבס בלבד. באשר ליתר הדברים, לא הרים התובע את נטל השכנוע ולא הוכיח תביעתו.

עוד אני דוחה את התביעה לתשלום שכ"ט השמאי בסך 1053 ₪, הואיל ולא מצאתי כל קשר בין הקבלה שהוצגה לחוות הדעת שצורפה (חוות הדעת עניינה "הערכת השקעות ותיאור מצב הדירה", בעוד שהקבלה שהוצגה עניינה "הערכת נזקי רטיבות ומים").

באשר לטענת הקיזוז שהעלה הנתבע – ראשית, הדרישה לקיזוז נזקים אשר גרם לכאורה הנתבע למושכר, נדחית על הסף, שכן אין מדובר בסכום קצוב ומוכח, אלא בטענה בדבר נזקים, אשר נדרש הנתבע להוכיח. שנית, הדרישה לקיזוז סך 4050$ בגין פינויו המאוחר של הנכס, נדחית בחלקה: התובע טען הן במסגרת כתב התביעה והן בפני, כי סוכם בינו לבין בנו של הנתבע כי יפנה את המושכר רק בסוף חודש ינואר 2013, בעבור אותם דמי שכירות, בסך 2500 ₪. לעניין זה, אף צירף התובע לכתב התביעה העתק מכתב אשר נשלח אל בן הנתבע. בכתב ההגנה, הכחיש הנתבע את האמור, ובמסגרת עדותו מסר הנתבע כי כל ההתנהלות הכספית של המושכר התבצעה ע"י בנו. חרף האמור, בחר הנתבע שלא להביא את בנו לעדות מטעמו, אף שהינו עד רלוונטי ומהותי להוכחת טענת הקיזוז. עובדה זו, דינה שתיזקף לחובת הנתבע. נוכח האמור, אני קובעת כי הוכח בפני שהייתה בין התובע לבנו של הנתבע הסכמה כי התובע יפנה את הדירה רק בסוף חודש ינואר 2013 וכי בגין החודש הנוסח ישלם סך 2500 ₪ דמי שכירות. אין מחלוקת, כי סכום זה טרם שולם ע"י התובע ועל כן דינו להתקזז, כמו גם חוב בלתי שנוי במחלוקת בגין חשמל ומים, בסך 900 ₪.

סוף דבר, אני קובעת כי הנתבע ישלם לתובע סך 9300 ₪, המגלם שווי התקנת דלת הכניסה ובניית קיר הגבס בדירה, בקיזוז חוב דמי שכירות לחודש ינואר 2013 וחוב בגין חשמל ומים.

הנתבע ישא בהוצאות התובע, בסך 700 ₪ (הוצאות אלו כולל שכר התייצבות של העד, בסך 300 ₪).

כספי הפיקדון, בסך 600 ₪, שהופקדו ע"י הנתבע בתיק, בהתאם להחלטה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, יועברו גם הם לידי התובע, זאת מבלי לגרוע מקביעותיי דלעיל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים

ניתן היום, כ"א אייר תשע"ד, 21 מאי 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: