רומנו נ' כהן

פסק דין

ההליך:

לפניי תביעה לפינוי דייר מוגן מחנות המצויה ברח' אלנבי 37 בת"א (להלן: "המושכר"). כתב התביעה ייחס לנתבע מספר עילות פינוי, לרבות נטישת המושכר, הטרדה וגידופים של התובעת, סירוב לשפץ את המושכר שהופך למטרד מסוכן, ניהול עסק ללא רשיון והפרות נוספות של הסכם השכירות.

הנתבע התכחש בכתב הגנתו לטענות אולם עתר לחלופין לסעד מן הצדק והבהיר כי הוא מנהל במושכר חנות להלבשה המפרנסת אותו ואת משפחתו.

מטעם התובעת הוגש תצהיר התובעת, תצהיר בעלה מר יצחק רומנו ותצהיר גב' תהילה נחום.

מטעם הנתבע לא הוגש תצהיר אולם הוא נחקר ע"י ב"כ הצדדים במסגרת הליך ההוכחות.

נספחי תצהיר התובעת לא הוגשו במקור לתיק ואף אינם נזכרים בגוף התצהיר. ב"כ הצדדים הסכימו על הגשתם במיקבץ למעט בהתייחס למסמכים מסוימים שבגינם ניתנה החלטה נפרדת (בעמ' 12 לפרוטוקול).

בתום הדיון מיום 16.6.11 גיבשו הצדדים הסדר דיוני ולפיו בית המשפט יכריע רק בעילות פינוי מכח סעיפים 131(2) ו – 131 (5) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תשל"ב-1972 (להלן: "החוק").

דיון :

המושכר מהווה מפגע מסוכן והנתבע מסרב לתקנו

ראשית באשר לעילת הפינוי מכח סעיף 131(2) לחוק לפיה הנתבע לא קיים תנאי מתנאי השכירות, אשר אי קיומו מעניק לבעל הבית לפי תנאי השכירות את הזכות לתבוע פינוי. על פי ההסדר הדיוני, ההפרה מתייחסת לנטען בסעיפים 12-13 לכתב התביעה, לפיהם קירות המושכר מתפוררים ומטים ליפול ומהווים מטרד מסוכן. נטען כי התובעת התרתה בנתבע ודרשה לתקן המפגע אך הוא מיאן לעשות זאת.

ב"כ התובעת הפנה לכך כי מדובר בהפרה של סעיפים ב' ו-כ"ג להסכם השכירות, שהוגש וסומן ת/1 (להלן: "הסכם השכירות"). על פי סעיף ב' להסכם השכירות, השוכר מקבל עליו שמירה מעולה על המושכר ויתקן על חשבונו את התיקונים הדרושים. על פי סעיף כ"ג להסכם השכירות, אי מילוי התחייבות כלשהי בהסכם תיחשב להפרה יסודית ואם לא נאמר אחרת תהא למשכיר הזכות לדרוש פינוי המושכר.

התובעת טענה בתצהירה כי קירות המושכר מתפוררים ומטים ליפול ומהווים מטרד מסוכן והעלתה החשש כי דירתה הממוקמת מעל חנותו של הנתבע עלולה לקרוס אל תוך החנות. הא ותו לא. לא הובאה בפניי כל ראיה ממשית לכך שקירות המושכר מתפוררים וקיימת סכנת התמוטטות. ב"כ התובעת אמנם ניסה להציג אסמכתאות כי עיריית ת"א נקטה בהליכים בגין הנכס בהיותו מפגע או בעל ליקויים כמבנה מסוכן, אולם אלו לא התקבלו כראיה ועל כן לא ניתן לבסס עליהם ממצא.

הנתבע הכחיש שהמושכר מתפורר וטען שהוא זקוק לשיפוץ וצביעה בלבד (עמ' 16 לפרוטוקול). אמנם היתה התייחסות של הנתבע לכך שקיימת רטיבות בנכס אך מדובר ברטיבות שהוא מייחס אותה ככזו שנגרמה ע"י נזילה מדירת התובעת דווקא.

ודוק, התובעת טענה בחקירתה (בעמ' 10 לפרוטוקול, ש: 18-20) כי בידה חוות דעת מקצועית, אולם זו לא הוגשה. בהיעדר כל חוות דעת הנדסית או ראיה ממשית אחרת לא ניתן לבסס ממצא על האמירה הנ"ל של הנתבע.

נטען שעיריית תל אביב מנהלת נגד התובעת הליך משפטי בגין שיפוץ הבנין והנתבע מסכל את נסיונות התובעת לתקן את המפגע. הנתבע אמנם הודה בעדותו (בעמ' 20 לפרוטוקול, ש: 16-20) כי הנתבעת ביקשה להכנס למושכר עם אנשי מקצוע, אולם גרס כי הדבר לא תואם עמו מראש והוא כבר נערך לסגירת החנות. הנתבע טען כי אין לו בעיה לאפשר כניסת התובעת למושכר. גם בענין זה לא הובאה ע"י התובעת ראיה ממשית להליך המשפטי ו/או לסיכול (כגון תצהיר המהנדס, החשמלאי והקבלן שנטען שנשכרו ע"י התובעת).

גם בהקשר לגגון המסוכן של המושכר לא הובאה ראיה מספקת. מכתב עיריית ת"א מיום 13.1.09 המתריע מפני הגגון לא התקבל כראיה באשר לא נזכר בתצהיר התובעת (עמ' 12 לפרוטוקול). יוער כי הנתבע גרס בעדותו כי הגגון נפגע כתוצאה משיפוץ שערכה התובעת ובעלה בחנות סמוכה ועל כן ייחס זאת דווקא כנסיון התנכלות של התובעת בו. על כל פנים ועל אף שהתרשמתי שהמושכר מוזנח, לא הובאו ראיות המאפשרות לקבוע שמדובר במבנה מסוכן וכי הנתבע מיאן לתקן את המפגע או מנע תיקונו.

לאור כל האמור לעיל, מצאתי שלא הוכחה טענת התובעת ואין מקום להורות על פינוי המושכר מכוח סעיף 131 (2) לחוק.

הטרדת והרגזת שכנים ובעל הבית

באשר לעילת הפינוי מכח סעיף 131(5) לחוק בדבר הטרדת והרגזת השכנים (לרבות בעל הבית), הובאו בפניי ראיות המעידות על מערכת יחסים עכורה בין הצדדים. כל צד טען להתנכלויות וגידופים של הצד שכנגד.