רומנו ואח' נ' בגליל ואח'

החלטה

1.התובעים הגישו תחילה כתב תביעה נגד נתבעת 1 בלבד.

נתבעת 1 הגישה כתב הגנה מטעמה, ויחד עימו הגישה בקשה להעברת מקום הדיון לבית משפט השלום בתל-אביב, בטענה כי לו נתונה הסמכות המקומית לדון בתביעה.

הבקשה להעברת מקום הדיון הועברה לתגובת ב"כ התובעים, אשר הוגשה, ולתגובה זו הוגשה תשובה ע"י ב"כ הנתבעת 1.

יצוין, כי בין לבין הגישו התובעים בקשה לתיקון כתב התביעה ע"י הוספת הנתבעת 2.

נתבעת 2 הגישה כתב הגנה מטעמה ובמסגרתו לא הועלתה כל טענה לעניין סמכותו המקומית של בית משפט זה.

2.הנתבעת 1 טוענת כי מאחר והתביעה מבוססת על הסכם שנכרת בינה לבין התובעים, אזי בהתאם לסעיף 18 (4) להסכם, נקבע כי:

"בית המשפט המוסמך בלעדית לדון בכל עניין הנוגע להסכם זה או הנובע הימנו הינו בית המשפט בתל-אביב".

מכאן, ומאחר ונקבעה בהסכם תניית שיפוט מקומית ייחודית, ובהישען על הוראות תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות), הסמכות המקומית לדון בתביעה נתונה לבית המשפט השלום בתל-אביב.

3.בתגובתו, טוען ב"כ התובעים כי יש לדחות את בקשת נתבעת 1, שכן לשיטתו מאחר ומקום ביצוע עבודות הבנייה נשוא כתב התביעה הינו בישוב מחניים הסמוך לראש פינה, הרי לבית משפט זה סמכות מקומית לדון בתביעה.

כמו כן, טוען ב"כ התובעים כי סעיף 18 (4) להסכם שבין הצדדים הינו סעיף סל אשר נרשם בכל חוזה שהנפיקה הנתבעת 1, וכי יש לראות בחוזה עם הנתבעת 1 כחוזה אחיד, והרי ידוע כי עפ"י סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים, תנאי המתנה על סמכות מקומית הינו תנאי מקפח.

יתרה מזאת, מוסיף ב"כ התובעים וטוען כי ההסכם בין הצדדים נחתם למעשה בסניף הנתבעת 1, אשר נמצא סמוך למבנה ולמקרקעין בגינם נתבעת ההפרה, ועל כן גם מטעם זה לבית משפט בטבריה סמכות מקומית לדון בתביעה.

לבסוף טוען ב"כ התובעים כי הגם שייתכן כי בית משפט השלום בת"א עשוי לקנות גם הוא סמכות מקומית בתובענה, הרי שמדובר בסמכות מקומית מקבילה, ומטעם זה נתונה גם לבית המשפט בטבריה סמכות לדון בתביעה.

4.לאחר שעיינתי במכלול טענות הצדדים בעניין זה, נחה דעתי כי יש לקבל את בקשת נתבעת 1 להעביר את הדיון בתובענה לבימ"ש השלום בתל-אביב.

תקנה 5 לתקנות, קובעת מפורשות כי:

"היה קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אותו מקום; לא הוסכם בין בעלי הדין שמקום השיפוט המוסכם יהיה מקום שיפוט ייחודי, יכול שתוגש התובענה לבית המשפט שבאותו מקום או לבית משפט אחר לפי תקנות 3 או 4".

בספרו של המלומד גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, בעמ' 40 צויין בין היתר:

"נשאלת השאלה, איזו תקנה גוברת על רעותה במקרה שבו ניתן לתבוע נתבע אחד בעיר אחת, על-פי מקום מגוריהם של הנתבעים האחרים, ואילו לגבי נתבע אחר היה קיים הסכם שיפוט ייחודי להתדיין בעיר אחרת בלבד? נקבע, כי תקנה 5 היא הגוברת . . . .

ככלל, בית המשפט לא ישתמש בסמכותו להעביר את מקום הדיון לבקשתו של בעל דין המנסה להתנער מהסכמתו המוקדמת. בקשה כזו תיענה רק אם היא נתמכת בנימוקים "כבדי משקל במיוחד" ו"בעלי משקל מכריע"."