רוט ואח' נ' בירנבאום ואח'

פסק דין

בפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן תאונת דרכים שאירעה ביום 26.8.12 בירושלים.

במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה היה התובע והנתבע שכנגד (להלן: "התובע") הבעלים של רכב מ.ר. 5329316 (להלן: "רכב התובע").

הנתבע 1 היה במועדים הרלבנטיים הנהג ברכב מ.ר. 5385369 (להלן: "רכב הנתבעים"). הנתבעת 2 והתובעת שכנגד (להלן: "הנתבעת") היא הבעלים של רכב הנתבעים.

ביום 26.8.12 אירעה התנגשות בין צדו השמאלי קדמי של רכב התובע לבין צדו האחורי ימני של רכב הנתבעים. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת החבות.

גרסת התובע הינה כי כאשר נסע ברכבו מצומת הר חוצבים לכיוון דרום, סטה רכב הנתבעים מנתיבו לעבר נתיב נסיעת רכב התובע ופגע בצדו השמאלי קדמי של רכבו.

גרסת הנתבעים לאופן התרחשות התאונה היא שונה. לגרסתם, רכב הנתבעים נסע בנתיב האמצעי בעוד שרכב התובע נסע בנתיב הימני. לפתע סטה רכב התובע מנתיב נסיעתו לעבר נתיב נסיעת רכב הנתבעים ופגע בו בחלקו האחורי ימני.

דיון והכרעה

העידו בפני התובע, הנתבע 1 ועד מטעם הנתבעים. התובע העיד כי נסע בנתיב הימני וכי רכב הנתבעים אשר נסע משמאלו סטה ימינה ופגע ברכבו בכנף השמאלית ובדלת השמאלית. בתחילה טען התובע כי רכב הנתבעים נפגע בחזית הקדמית, אך בהמשך משהובהר לו כי רכב הנתבעים נפגע בצדו הימני אחורי השיב כי אולי אינו זוכר נכון את אופן התרחשות התאונה.

מנגד העיד הנתבע 1, כי נסע בנתיב האמצעי וכאשר חלף על פני רכב התובע, רכב התובע סטה לנתיב נסיעתו ופגע ברכבו בצדו הימני אחורי. גם העד מטעם הנתבעים, מר דביר דהן, אשר ישב ברכב הנתבעים, העיד כי כאשר נסע רכב הנתבעים בנתיב האמצעי, רכב התובע אשר נסע בנתיב הימני סטה לנתיב האמצעי ופגע ברכב הנתבעים בצדו הימני אחורי.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש להעדיף את גרסת הנתבעים לאופן התרחשות התאונה על פני גרסת התובע. כך, עדות התובע לא היתה עקבית וטענתו כי רכב הנתבעים פגע בו עם החזית הקדמית אינה מתיישבת עם תמונות הנזק ברכב הנתבעים וחוות דעת השמאי מהם עולה כי רכב הנתבעים נפגע בצדו הימני אחורי. מנגד, עדותו של הנתבע 1 והעד מטעמו היתה אמינה ועקבית.

זאת ועוד, עדות הנתבע 1 והעד מטעמו, מתיישבת עם מיקומי הנזקים בכלי הרכב ואופיים. כך הנזק ברכב התובע הוא מסוג שפשוף לאורך הכנף השמאלית קדמית אשר נמשך לעבר הדלת השמאלית קדמית. אילו היתה נכונה גרסת התובע הרי שהנזק ברכבו היה צריך היות מסוג מעיכה ולא מסוג שפשוף.

לאור האמור, אני מבכרת את גרסת הנתבעים באשר לאופן התרחשות התאונה על פני גרסת התובע וקובעת כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של התובע אשר סטה לעבר נתיב נסיעת רכב הנתבעים ובשל כך אירעה התאונה.

לפיכך, אני קובעת כי דין התביעה הראשית להידחות בעוד שדין התביעה שכנגד להתקבל.

בעקבות התאונה נגרמו לנתבעת, היא התובעת שכנגד, הנזקים הבאים: נזק לרכב בסכום של 2,873 ₪, בהתאם לחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה שכנגד. כן נשאה הנתבעת בתשלום שכ"ט שמאי בסכום של 517 ₪. הנזק הנטען בגין אובדן הכנסה בשל ימי השבתה בסכום של 500 ₪, לא הוכח ולא נתמך באסמכתא כלשהי.

לפיכך אני קובעת כי התובע ישלם לנתבעת (התובעת שכנגד) סך של 3,390 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 26.8.12 ועד התשלום בפועל. כן יישא התובע בהוצאות כל אחד מן הנתבעים בסכום של 400 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"א אב תשע"ג, 18 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: