רוזנצויג נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום ואח'

החלטה

מדובר בערעור שהגישה המערערת- עיריית באר שבע (להלן: "המערערת"), על החלטת הנאמן שלא להאריך את המועד להגשת תביעת חוב מטעמה, במסגרת הליכי פשיטת רגל בהם מצוי החייב.

המערערת עתרה לקבלת הערעור וביטול החלטת הנאמן וכן עתרה לקבלת בקשתה להארכת מועד להגשת תביעת החוב שהוגשה מטעמה.

כנגד החייב ניתן צו כינוס ביום 7.12.11.

פרסום בדבר מתן צו הכינוס ברשומות נעשה ביום 23.1.12.

ביום 22.10.12 הוכרז החייב כפושט רגל.

טענות הצדדים-

לטענת המערערת ארבעה נימוקים עיקריים בגינם יש לקבל את ערעורה, כדלקמן:

העדר מחלוקת לעניין עצם החובות. לטענת המערערת, מדובר בחוב מנהלי ידוע, חובותיו של החייב כלפיה, עוד משנת 1998, בגין אי תשלום תשלומים מוניציפאליים מגיעים לסך של למעלה מחצי מיליון ₪. לגרסת המערערת החייב ידע לאורך כל השנים על חובותיו ובחר להתעלם מהדרישות והתראות המערערת לתשלום חובותיו. לגרסתה, החייב מכר את הנכס עליו רובצים החובות לאחיו, באישור רשם הוצל"פ, אולם העברת הזכויות לא הושלמה היות ולא נמסרו כל המסמכים הנדרשים לחברה המשכנת, המערערת טענה כי אף לאחר המכירה המשיך החייב לנהוג כבעלים בנכס ובאופן מכוון לא שילם את חובותיו.

חוסר תום לב והטעיית המערערת. לטענת המערערת, ביודעו של החייב כי הוא עומד לפני הליך הכרזתו כפושט רגל, הטעה אותה והפקיד בידיה המחאות לסילוק חובו כלפיה. לטענתה, עקב הטעייתה על ידי החייב היא המשיכה בהליכי ההוצאה לפועל וסברה כי צו הכינוס בוטל.

אי ידיעה במועד אודות צו הכינוס. לטענת המערערת, היא הגישה תגובה ביום 11.7.12, לצו הכינוס שניתן בעניינו של החייב ובקשה לבטל הליכי הכינוס נגדו. לטענתה, היא לא הגישה את תביעת החוב, שכן אם הייתה מתקבלת הבקשה לביטול צו כינוס, היה מתייתר הליך הגשת תביעת החוב מצידה.

נימוק נוסף שטענה המערערת הוא שעומדים לרשותה של המערערת סעדים נוספים. המערערת טענה כי ככל ותהיה דרישה להעברת הזכויות בנכס החייב, יידרש החייב להמצאת אישור בדבר היעדר חובות ועל כן ייאלץ החייב תחילה לסלק את חובותיו כלפי המערערת וממילא יאלץ לשלם חוב זה.

מנגד, טען הנאמן, כי לתביעת החוב בגין חובות מוניציפאליים בסך 528,032 ₪, לא צורפו מסמכים כלשהם המבססים את קיומו של החוב וגובהו.

בהקשר זה טען הנאמן כי הטענה בדבר היותו של החוב חוב שאינו שנוי במחלוקת, אינה מהווה עילה להארכת המועד להגשת תביעת החוב, היות ואין בכך כדי לייתר את חובת המערערת מלהגיש תביעת חוב מטעמה במועד.

ביחס לטענת ההטעיה ציין הנאמן, כי הפקדת ההמחאות על ידי החייב בידי המערערת נעשתה קודם למועד הגשת בקשתו למתן צו כינוס והכרזתו כפושט רגל.

עוד צוין, כי הודעה בדבר צו הכינוס נשלחה על ידי החייב ביום 15.12.11, והתקבלה במשרדי המערערת ביום 18.12.11.

ביחס לטענה בדבר הסעדים הנוספים, ציין הנאמן כי אין טענה זו מהווה עילה להארכת המועד להגשת תביעת החוב. לטענת הנאמן יוצא כי המערערת טוענת כי הנה נושה מובטחת ואף אם היה מוארך המועד הרי שלא היה די בכך היות והמערערת לא פעלה בהתאם להוראות סעיף 84 לפקודת פשיטת הרגל ולא ציינה את פרטי הבטוחה בתביעת החוב כמתחייב ועל כן ממילא לא הייתה זכאית לחלוקת דיבידנד בהתאם לסעיף 90 לפקודת פשיטת הרגל.

בדיון מיום 10.10.13 שהתקיים בפני, חזרו הצדדים על טיעוניהם. המערערת ביקשה להשלים טיעוניה בכתב.

החייב מצידו טען כי הוא נהג בתום לב, ופריסת חובו כלפי המערערת לתשלומים הייתה בתום לב ובטרם הגיש את הבקשה לצו כינוס והכרזתו כפושט רגל.

לטענתו המערערת אינה עומדת בדרישות פקודת פשיטת הרגל ולא הייתה לה כל מניעה להגיש את תביעת החוב במועד, אולם נוכח התרשלותה לא עשתה כן. בדבריו ביקש ב"כ החייב לדחות ערעור הנושה .