רוזנפלד צפר נ' שילה ואח'

פסק-דין

1.לפניי תביעה כספית על סך 17,035 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים שאירעה ביום 18.10.2012 ברחוב מגדים בנקודת ההשתלבות עם רחוב סמדר בבית הכרם אשר בירושלים. התובעת הינה הבעלים של רכב מסוג רנו מגאן שנת ייצור 2001 מ.ר. 46-714-29 (להלן:"רכב התובעת") הנתבעת 1 נהגה בזמנים הרלבנטיים ברכב מסוג טויוטה קורולה מ.ר. 65-404-62 להלן: "רכב הנתבעות") המבוטח אצל הנתבעת 2.

2.לטענת התובעת, כפי שעולה מכתב התביעה, עת נסעה ברחוב מגדים לכיוון רחוב איש שלום, כשעברה את רחוב סמדר שהשתלב עם הכביש בו נסעה מימין, לפתע הגיח רכב הנתבעת שהגיע מרחוב סמדר מימין ופגע ברכב התובעת בדופן הימני בחלקו האחורי של הרכב. לטענת התובעת, מיד בסמוך לאחר קרות התאונה, הנתבעת יצאה מרכבה והתנצלה בפניה על חוסר תשומת הלב וגרימת הנזקים לרכבה.

3.לטענת הנתבעות, כפי שעולה מכתב ההגנה, רכב הנתבעות החל בפניה ימינה מרחוב סמדר לרחוב מגדים תוך כדי נקיטת כל אמצעי הזהירות הנדרשים מצד הנתבעת 1 כאשר לפתע הגיח רכב התובעת משמאל לרכב הנתבעות ופגע בו. לטענת הנתבעות, האחריות רובצת לפתחה של התובעת אשר לא נתנה זכות קדימה לרכב הבא מימין.

4.ביום 16.6.13 התקיים דיון בפני במעמד הצדדים במהלכו שבו הצדדים על טענותיהם ונשמעו עדויות הנהגות.

5.לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ומסמכי תיק התביעה, על צרופותיהם, ולאחר שבחנתי את מכלול מסמכי התביעה, אני מקבל את התביעה, ולהלן נימוקיי:

5.1ראשית למסגרת הנורמטיבית, אין חולק, כי במקום התאונה בו משתלבים הכבישים המצויים ברחובות מגדים וסמדר לא מוצבים תמרורים מכיוון נסיעת שני כלי הרכב המעורבים. אומנם, על פי הדין, בצומת שלא מוצב בו תמרור זכות קדימה, המסגרת הנורמטיבית שהוסדרה בדין הוסדרה בתקנה 64(א) תקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: התקנות), הקובעת כדלקמן:

"לא הוצב תמרור המורה על מתן זכות קדימה בצומת או על עצירה לפני הצומת בכיוון הנסיעה של נוהג הרכב, יחולו הוראות אלה: (1) נתקרבו לצומת כמה כלי רכב מצדדים שונים, יתן נוהג רכב את זכות הקדימה לכלי רכב הבאים מימין".

הכלל הוא, אם כן, כי באין תמרורים המורים אחרת, בהתקרב מספר כלי רכב אל צומת, זכות הכניסה לצומת היא לרכב הבא מימין.

בע"א 196/75 לוזדה נ' מטיבג, פ"ד ל(3) 430, 435-434 (1976), קבע בית המשפט העליון כי צומת T גם הוא צומת במובן תקנה 64 לתקנות התעבורה, וחלה על מי שנוהג ברכבו בכביש ומגיע לצומת T לתת זכות קדימה לרכב הבא מימינו, וזאת בהיעדר תמרורים המורים אחרת. עם זאת, זכות זו אינה בלתי מסויגת, שכן בע"א לקריץ נ' שפיר, פ"ד יג 1250, 1255 (1959 נקבע, כי – אף על פי שניתנה לאדם זכות קדימה בתוקף תקנות, עליו לנהוג בזהירות סבירה למען מניעת התנגשויות עם כלי רכב אחרים. אין הוא רשאי להוסיף ולסמוך על ההנחה, כי הרכב השני יתן לו זכות קדימה, אחרי שגילה, כי הנהג האחר אין בדעתו ליתן לו אותה.

5.2בעניין זה, יפים דבריו של כבוד השופט הרן פינשטיין בת"ק (רח') 2408/06 ברג עקיבא נ' רוזנברג ישי,

"לדעתי, מעבר לכל התקנות הללו נמצא "חוק ההגיון" אשר לענייננו מראה כי על הנתבע, הנכנס לדרך ראשית מרחוב צדדי, לתת זכות קדימה לעוברים בדרך הראשית. נראה כי "חוק" זה מוכר גם לנתבע...".

5.3הסייג לכלל שבתקנה 64(א) הינו האמור בתקנה 64 (ב) ולפיה:

"נוהג רכב היוצא מחצרים, מדרך גישה לבית, מתחנת דלק, מתחנת שירות, ממקום חניה לכלי-רכב וכיוצא באלה או מכל מקום שאינו דרך, והוא עומד להיכנס לדרך או לחצותה - (2) יאיט ויתן זכות קדימה לכלי רכב המתקרבים באותו כביש לפני שייכנס לכביש". במידה מסויימת ניתן להחיל תקנה זו אף על רכב היוצא מדרך משולבת כבמקרה דנן.

5.4עוד בעניין זה מקובלת עליי עמדתו של כב' השופט אילן דפדי בתא"מ (ת"א) 15013-08-10, קאטרין חאמד נ' עימאד רשואן, לפיה, כאשר מדובר בצומת טי, רלוונטית

תקנה 64 ו' לתקנות התעבורה, הקובעת כדלקמן:

" נוהג רכב שנתיב נסיעתו מסתיים ועליו לסטות לנתיב סמוך, ייתן זכות קדימה לכלי רכב הנוסעים בנתיב אליו הוא מבקש לסטות".

במקרה דנן, הנתבעת הגיעה לצומת טי ונתיב נסיעתה הסתיים כאשר היא ביקשה לפנות ימינה אל הנתיב בו נסעה התובעת ועל כן, היה עליה ליתן זכות קדימה לרכב התובעת.

5.5.הנני נותן אמון מלא לעדות התובעת, עדות שהותירה בי רושם מהימן ונמצאה קוהרנטית ונתמכה אף בתמונות מקום התאונה בת/6, ת/5, ת/3, ת/2, ת/4 ואף נתמכה בעדות הנתבעת 1 לפיה מיד בסמוך לאחר התאונה התנצלה בפניה.

עדות זו מתיישבת אף עם תמונות מוקדי הנזקים ברכבים המעורבים. כאשר רכב התובעת נפגע בצידו הימני אמצעי- אחורי ורכב הנתבעים ניזוק בחזית שמאלית קדמית. עוד עולה מהתמונות, כי נוכח רכבים החונים בצד הימני בכניסה לרחוב סמדר ונוכח גדר אבן גבוהה של הבית הפינתי השוכן בין הרחובות הנ"ל קיים שדה ראייה מוגבל מאוד לשני כלי הרכב הנכנסים לצומת. בעדויותיהן גם התובעת וגם הנתבעת 1 טענו, כי בעת הכניסה לצומת האטו נסיעתן ונזהרו. כמו כן, שתיהן העידו, כי לא ראו האחת את רעותה. הנתבעת 1 הודתה אף בעדותה, כי היא התנצלה בפני התובעת מיד בסמוך לאחר התאונה משום שהבינה, כי היא נהגה בחוסר זהירות. בעדותה סייגה הנתבעת 1 את התנצלותה בטענה, כי לאחר שקיימה שיחות עם סוכן הביטוח ונציגי חברת הביטוח הבינה היא כי נהגה כשורה. עם כל הכבוד, אין בידי לקבל טענה זו. שכן, אף אם קיימת לנתבעת 1 זכות קדימה, דבר המוטל בספק רב נוכח האמור לעיל, הרי שאין בכך בכדי לפטור אותה מנהיגה זהירה בכניסה לצומת.