רוזנבלט נ' מוסרי ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפינוי מושכר של דירה ברח' ארבע העונות 3, לוד.

חוזה השכירות נערך בין התובעת לבין בן זוגה של הנתבעת, כאשר בדירה גרו גם הנתבעת וילדיה.

בשל סכסוך בין הנתבעת לבין בן זוגה, הופסקו תשלומי שכר הדירה ומאז אוגוסט 2009, לא שולם כל תשלום עבור דמי השכירות .

במצב דברים זה, עומדת לתובעת עילת פינוי כנגד הנתבעת.

טענות הנתבעת לעניין זהות הצדדים לחוזה השכירות, אינן יכולות לעמוד לה, שכן, אם לטענת הנתבעת לא נחתם עימה חוזה השכירות, ממילא אין לה כל זכות להחזיק בדירה.

על כן, מנועה הנתבעת מלהעלות טענות לעניין זהות הצדדים לחוזה השכירות.

נתתי דעתי לעובדה שהנתבעת מחזיקה פסק דין המחייב את הנתבע מס' 1, לשלם את דמי השכירות, אך אין פסק דין זה כדי להביא תרופה לתובעת אשר עדיין איננה מקבלת בפועל את דמי השכירות.

טענות הנתבעת הן בעיקרן טענות מסכנות, אך אין בהן כדי להוות הצדקה לאי תשלום דמי השכירות.

ככל שחפצה הנתבעת להישאר בדירה, היה עליה להיערך ולשלם את דמי השכירות ולגבותם מבן זוגה.

משלא עשתה כן, חשפה עצמה לדרישת הפינוי אשר הינה מוצדקת.

בסיום הדברים יצוין כי הנתבעת לא הגישה תצהיר לתמיכה בכתב הגנתה כמתחייב על פי התקנות.

עם זאת, לא מצאתי לנכון לבסס את פסק הדין על מחדל זה כשלעצמו.

התביעה מתקבלת.

הריני מורה לנתבעת לפנות את הדירה .

לעניין מועד הפינוי – הריני רואה לנכון לאפשר לנתבעת זמן התארגנות אשר בנסיבות העניין יועמד על כשלושה חודשים ובהתחשב בחג הפסח, הריני קובעת כי מועד הפינוי יהיה לא יאוחר מיום 8.4.2010.

יובהר לנתבעת כי עליה להמשיך בתשלומי החזקת הדירה לרבות ארנונה, מים וחשמל, עד מועד הפינוי בפועל.

הריני פוסקת הוצאות בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ.

סכום זה יושת על הנתבעת באם לא תפנה את הדירה במועד שנקבע.

סוף דבר :