רוה ואח' נ' לביטוח ואח'

פסק דין

1)עניינה של התביעה הנו פיצוי לתובעים בעטיה של תאונת דרכים מיום 6.5.13 (להלן: "התאונה"). התובעים עותרים לפיצוי בגובה 15,330 ₪.

2) בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

3) הפלוגתא המרכזית בתביעה דידן עוסקת בשאלת נסיבות קרות התאונה.

טענות הצדדים

4) התובעים טוענים בכתב תביעתם, כי ביום התאונה עת נסעה התובעת 2 (להלן: "התובעת") לכיוון העיר בית שמש ממושב תרום, סמוך לפני צומת שמשון, ביקשה התובעת במהלך נסיעתה לפנות ימינה בכדי להיכנס לחניה רחבה. במהלך ביצוע הפניה כאמור, פגע ברכבה, בצדו הימני, רכב שהיה נהוג על-ידי הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"). לטענת התובעת, לפני ביצוע פנייתה האמורה היא אותתה כנדרש.

התובעים כימתו את הנזק שנגרם לרכבם לפי חוות דעת שמאי שצירפו לכתב תביעתם, הנזק שנגרם לרכבם הוערך בסך כ-13,391 ₪, ולפי חשבונית שעניינה עלות חוות הדעת האמורה, העלות היא 979 ₪.

5) לעומת גרסה זו של התובעת בדבר נסיבות קרות התאונה, הכחישו הנתבעים בכתב הגנתם את תיאור התאונה כפי שהובאה מפי התובעים. הנתבעים טוענים בכתב הגנתם [סעיף 2], כי במועד התאונה, נסע הנתבע לכיוון צומת שמשון כשלפתע התובעת אשר רכבה נסע במקביל לרכבו של הנתבע מצדו השמאלי, סטה ימינה לנתיב נסיעתו במטרה לפנות ימינה ובכך גרמה התובעת לתאונה. הנתבעים טוענים, כי התאונה נגרמה בשל רשלנותה של התובעת בכך שסטתה לנתיב נסיעת רכב הנתבע. הנתבעים הכחישו בכתב הגנתם את הנזק הנטען אולם לא צירפו לכתב הגנתם חוות דעת שמאי כלשהי.

דיון והכרעה

6) לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים בכתבי בי-דין מטעמם וממכלול החומר הקיים בתיק ולאחר ששמעתי את טיעוניהם בדיון לפניי והתרשמתי מדבריהם, נחה דעתי, כי בדין לקבל את התביעה, כפי שיוטעם להלן.

7) למעשה, הפלוגתא בתביעה דידן הינה בשאלה המרכזית, והיחידה, האם נכונה טענת התובעים, ובפרט טענת התובעת, לפיה רכב הנתבע פגע ברכבה בצדו הימני עת ביקשה לפנות ימינה מנתיב נסיעתה, לצורך כניסה לחניה, סמוך לפני צומת שמשון.

8) לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם, אני מבכר את גרסת התובעת על גרסת הנתבע. התרשמתי מאמינותה של גרסת התובעת בהיותה גרסה נהירה והגיונית ואשר מתיישבת עם המוצגים שהונחו לפני בית המשפט במועד הדיון.

9) כאמור, במועד הדיון, הונחה לפני בית המשפט תמונה [מוצג נ/1] שמראה את הפניה ימינה לרחבת החניה, סמוך לפני הצומת, וכן מראה בהמשך את הצומת. מעיון במוצג האמור, וכפי שהוכח לפניי בדיון, הכביש בכיוון נסיעת רכביהם של התובעת ושל הנתבע וזאת עד למקום אירוע התאונה, הינו נתיב אחד בלבד - כך נטען בכתב התביעה, כך נטען בדיון לפניי וכך הוכח במוצג האמור. עוד הוכח לפניי בדיון, כי רכביהם של התובעת ושל הנתבע נסעו אחד אחרי השני, כך שרכב התובעת נסע לפנים ורכב הנתבע נסע מאחוריו [עדות הנתבע, שורה 14, עמוד 3 בפרוטוקול].

בהינתן זאת, בשים לב למקום הפגיעה ברכב התובעת וכן ברכב הנתבע, כעולה ממוצגים [ת/1, נ/2 ו-נ/3], מתחזקת המסקנה, כטענת התובעת לפניי בדיון, כי הפגיעה אירעה בשל ניסיון של הנתבע לעקוף ברכבו את רכבה של התובעת מצד ימין, זאת כאשר נתוני הכביש לא אפשרו זאת - כזכור, מדובר בנתיב אחד בלבד.

10) אם לא די בכך, לא רק שגרסת התובעת לא נסתרה על-ידי הנתבע, אלא שגם, הנתבע בעדותו לפניי משאישר כי רכבה של התובעת נסע לפניו, למעשה, לא תמך בגרסה שבכתב ההגנה לפיה רכבו נסע במקביל לרכבה של התובעת.

11) הנתבע טען לפניי בדיון, כי הנתיב בו נסעו הרכבים המעורבים בתאונה הנו רחב כאילו שני נתיבים [שורה 5, עמוד 4 בפרוטוקול]. אין בידי לקבל טענה זו. ראשית - טענה עובדתית זו לא הוכחה במשפט; שנית - טענה עובדתית זו אינה מתיישבת עם התמונה שהונחה לפניי על-ידי הנתבעים [מוצג נ/1]; שלישית - גם אם אקבל את הגרסה לפיה הנתיב היה רחב, אין בכך כדי לקבוע כי מדובר בשני נתיבים באופן שמאפשר נסיעת שני הרכבים המעורבים בתאונה במקביל כטענת הנתבעים בכתב הגנתם, מה גם שבנסיבות העניין לו היה שומר הנתבע מרחק כמתבקש, מרכבה של התובעת, דומה כי התאונה הייתה נמנעת אפילו הייתי מקבל את גרסתו לפיה הוא הופתע מעצם פנייתה של התובעת ימינה.

12) על כן, בהינתן עדותה של התובעת שהותירה רושם חיובי, וכן משלא הרימו הנתבעים את נטל השכנוע, עדיפה בעיניי גרסתה של התובעת על גרסתו של הנתבע, ולכן הנתבעים יחובו, ביחד ולחוד, בנזיקין, כלפי התובעים.

13) לעניין הנזק והפיצוי הנתבע, כאמור, התובעים צירפו לכתב תביעתם חוות דעת שמאי וכן חשבונית עלות חוות הדעת האמורה. מטעם הנתבעים, לא צורפה חוות דעת שמאי נגדית ולא התמודדו באופן ענייני ומשכנע עם חוות הדעת מטעם התובעים. על כן, משלא נסתרו טענות התובעים בהקשר זה, נקבע בזאת, כי הנתבעים יחובו כלפי התובעים, לפצותם בסך 14,370 ₪.

סיכום

14) לאור האמור נחה דעתי כי הוכיחו התובעים את עילת תביעתם ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי.