רובינשטיין נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום

החלטה

החלטה זו, עניינה בקשת חייב להפחתת צו התשלומים בעניינו.

צו התשלומים המקורי, כפי שנקבע לחייב במסגרת צו הכינוס, עומד על סך 400 ₪ ואולם בהתאם להחלטת ביהמ"ש, מיום 21.2.11, הועלה צו התשלומים לכדי -800 ₪.

במסגרת בקשתו, עותר החייב להפחתה בצו התשלומים, נוכח היחס השלילי, המתקיים בין מצבת הכנסותיו להוצאותיו, כאשר לטענת החייב המדובר במשפחה החייה מהיד אל הפה, אינה חייה חיי מותרות וכל הוצאות המשפחה הינם בגדר צורך קיומי, בסיסי.

הכונ"ר פעל להגיש תגובתו, במסגרתה התנגד, נחרצות להפחתה המבוקשת.

ראשית טוען הכונ"ר, כי השוואת רכיב ההכנסות אל מול ההוצאות עשויה לחייב דווקא מסקנה הפוכה מזו הנטענת ע"י החייב וכי נותרת לחייב מידי חודש, יתרת זכות על סך 655 ₪.

שנית טוען הכונ"ר, כי החייב אף אינו טורח בקיום החיובים הבסיסיים המוטלים עליו במסגרת הליך זה, ובכלל זה הגשת הדוחות החודשיים, כדבעי (אשר בהעדרם, אף לא ניתן לקבל תמונת מצב עדכנית לגבי החייב) ותשלומיו השוטפים, ולמעשה צבר החייב פיגורים בסך של 12,000 ₪.

לסיום, טוען הכונ"ר, כי מידי חודש משלם החייב בגין החזר הלוואה סך של 1,450 ₪, כאשר רכיב זה החל להיות מדווח ע"י החייב לאחר תחילתו של הליך זה.

החייב מצידו פעל להגיש תשובתו, במסגרתה התנגד לטענות הכונ"ר. בתוך כך, טען החייב כי דוחותיו אינם כוללים דיווח בגין רכיבי ביגוד, הנעלה, תשלומי פלאפון, נסיעות, הוצאות היגיינה וכיוב', המסתכמות כדי 1,000 ₪ מידי חודש.

כן טוען החייב, כי הכונ"ר בוחר להציג, באופן מגמתי, דוחות ישנים ובלתי רלוונטיים.

לסיום טוען החייב, כי החזר ההלוואה הנטען, אינו אלא החזר הלוואת משכנתא ישנה, אותה שילם החייב עובר למועד מתן צו הכינוס ואף לאחריו, אשר הוגדל בגין פיגורי החייב בתשלומים, ולמעשה עומדת היום, על הסכום הנטען וזו אף הסיבה כי סכום זה טרם הוצהר ע"י החייב.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובת החייב, מצאתי לנכון להיעתר באופן חלקי ביותר לבקשת החייב ולו, בשים לב לנסיבותיו האישיות של החייב והמשפחה בכללותה.

אבקש להבהיר לחייב מספר עניינים, נוכח התנהלות החייב הנטענת ואף לנוכח טענותיו, כפי שעולות במסגרת הבקשה והתשובה.

בכל הכבוד, לא יעלה על הדעת, כי החייב ילין על כי הכונ"ר, עושה שימוש בדוחות שאינם רלוונטיים עוד, כאשר החייב, עצמו, אינו עומד בחובת הדיווח, כדבעי, ואף רחוק מכך.

כיצד מבקש החייב, כי הכונ"ר יוכל ליתן תגובה סדורה ואותנטית ביחס למצבו, כאשר החייב, בעצמו, מכשיל יכולתו של הכונ"ר להתחקות אחר הפרטים הנדרשים.

כמו כן, לא יעלה על הדעת כי החייב יוסיף ויצבור פיגורים אדירים בתיק פשיטת הרגל ואף אם זה עודנו בחזקת "ממתין להחלטה", הרי שלא יעלה על הדעת כי החייב יתנהל בדרך של "שב ואל תעשה", מקום בו הוא נדרש לשלם תשלומים חודשיים כסדרם וכל עוד, לא ניתנה החלטה אחרת המורה לו שלא לעשות כן.

אף אם התקשה החייב לשלם אחר צו התשלומים "המוגדל", ראוי היה לו היה משלם לטובת נושיו ולו הסכום החלקי, כפי שנקבע במסגרת צו התשלומים המקורי, אשר בוודאי שיש בכך משום "הרע במיעוטו".

באשר לאופן הדיווח, אבקש לציין בפני החייב הדברים הבאים; החייב אינו יכול "להפריח", פשוטו כמשמעו, נתון, בדבר הוצאות הכרחיות בסך 1,000 ₪, מבלי לתמוך הדבר באסמכתאות ולו חלקיות מטעמו.

ודוק, החייב מצווה להגיש קבלות על כל רכישה שהינו מבצע ובוודאי שאין זה מתפקידו של ביהמ"ש "לשער" "להסיק" ואף "לנחש" הוצאות החייב והתא המשפחתי בגין ביגוד, הנעלה, תשלומי פלאפון, נסיעות והוצאות היגיינה, לגביהן שותק החייב בדוחות החודשיים מטעמו.

אף אם החייב מבצע חלק מרכישותיו בשווקים, עדיין אין בכך כדי להצדיק "שתיקה" גמורה בסעיפים הרלוונטיים, בייחוד כאשר לפחות באשר למרבית הרכיבים, עליהם לא דיווח החייב בדוחותיו, יש וניתן לנהל מעקב בדמות חשבונות וחשבוניות בנקל.