רובין נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

פסק דין

זהו ערר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים.

העורר, מר מאני רובין, נולד בשנת 1932 וחי עם משפחתו בזליטן בעת כניסת הגרמנים ללוב.

עיקרי גרסת העורר

תמצית ההצהרה:

הגרמנים גירשו את משפחתו מן הבית ועשו בו שימוש לצרכי הצבא. העורר ומשפחתו עברו להתגורר אצל הסבתא. בהצהרה הוזכרו הפצצות, רעב, תנאי סגר ופחד של היהודים מפני הגרמנים. עוד ציין כי היהודים הוגבלו במסחר ובתנועה.

לגבי אביו הוסיף: "את אבי רשמו לקחת למחנה עבודה אבל לא הספיקו".

תמצית עדותו:

בעדותו מספר הבתים שהוחרמו מהמשפחה עלה לשלושה ולדבריו הפכו לבתי בושת ואחד מהם למטבח צבאי. עוד הוסיף העורר כי אחת מבנות הדוד שלו, ילדה בגיל 5, נאנסה ע"י הגרמנים. העורר ציין פרטים נוספים לגבי אותה ילדה, ומחמת צנעת הפרט לא נוסיף.

כמו כן טען לראשונה בעדותו כי המשפחה ברחה לבתים של ערבים וכך אמר: "לא היתה לנו ברירה בגלל שלקחו את הבתים וההפצצות התחזקו, ברחנו לבתים של ערבים". עניין נוסף שעלה בעדותו הוא חשש של אחיו שהיה בן 20 להילקח לעבודת כפייה.

דיון

עיינו בגרסה המקורית של העורר ולא מצאנו בה כל עילת נרדפות. איננו מקבלים את טענת ב"כ העורר כי המשפט המצוטט לעיל שאמר העורר בהצהרה לגבי האב, מהווה עילת נרדפות.

כמו כן לא שוכנענו שיש לקבל את הגרסה המאוחרת של העורר שלפרטיה לא היה זכר בהצהרה. התרשמותנו היא כי הפרטים המהותיים שהוספו לעדות העורר, נועדו להניח תשתית עובדתית הדרושה לפי החוק והפסיקה על מנת להקנות לו עילת נרדפות, החסרה, כאמור, בגרסה המקורית.

לצערנו איננו נותנים אמון בעדות העורר ועל כן אנו דוחים את הערר.

באשר לגירוש המשפחה מהבית, בין ממקום מגורים אחד או יותר, כל עוד לא היתה מלווה אלימות כלפי העורר ומשפחתו, אינה מקנה עילת נרדפות, כפי שנקבע בשורה של פסקי דין.

מזכירות הועדה תשלח את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין בשאלה משפטית בלבד.

עו"ד אראלה עפרון- חברה

כב' השופטת בדימוס רחל גרינברג- יו"ר

פרופ' יוסף זהבי- חבר