רואנסרי נ' המכון הגיאופיסי לישראל

החלטה

1.המשיבה (הנתבעת) הינה חברה ממשלתית שעיסוקה חיפוש נפט וגז ברחבי המדינה ומחוצה לה.

המבקש (התובע) עבד עבור הנתבעת בתקופות שונות ,לסירוגין, כל פעם כעובד זמני אשר גויס לתקופות קצובות לצורכי פרויקטים שונים הן בארץ והן בחו"ל.

2.ביום 26.10.11 הגיש התובע, כשהוא אינו מיוצג, כתב תביעה כנגד הנתבעת במסגרתו תבע בגין תקופת עבודה שמיום 28.9.10 ועד 28.12.10 : שכר עבודה, שעות נוספות גמול בעד עבודה במנוחה השבועית והוצאות אישיות. כמו כן נתבעו פיצויי פיטורים לתקופות עבודה שונות החל משנת 2005, הפרשות לקן פנסיה לכל התקופות משנת 2005 ועד שנת 2010, הודעה מוקדמת עבור שבועיים ופיצוי בגין נזק ועוגמת נפש.

הנתבעת הגישה כתב הגנה ביום 6.12.11.

3.בפניי בקשה לתיקון כתב התביעה מהטעם שכתב התביעה המקורי הוגש על ידי התובע באופן אישי, ללא כל ייצוג וקבלת ייעוץ משפטי בעניין זכויותיו מהעבודה ותוך ניסוח מסורבל שאינו ברור וחישובים שאינם מובנים.

עוד צוין בבקשה לתיקון, כי קבלת כתב התביעה המתוקן תביא לחידוד הפלוגתאות האמיתיות ואף תקל על הנתבעת בהתגוננותה ובהתנהלותה.

4.הנתבעת מתנגדת לתיקון כתב התביעה מן הטעם שבכתב התביעה המקורי עיקר עילותיו של התובע הינן בגין תקופת עבודתו בשנת 2010 (למעט פיצויים והפרשות לפנסיה משנת 2005 אשר מוזכרים גם בכתב התביעה המקורי), לעומת זאת לכתב התביעה המתוקן צורפו עילות חדשות רבות שמקורן בתקופת עבודתו של התובע בשנת 2005 שהתיישנו זה מכבר, ואילו היה התובע מגיש כעת תביעה חדשה, עילות אלה היו נדחות על הסף מחמת התיישנותן.

5.בתשובתו לתגובת הנתבעת טוען התובע כי תביעתו מבוססת על תקופת עבודה אצל הנתבעת החל מחודש 2/2005 ועד לפיטוריו בסוף שנת 2010 ובנוסף טוען להחלתו של סעיף 14 לחוק ההתיישנות כך שלתקופת ההתיישנות יש להוסיף 10 חודשים בהם שהה התובע במסגרת עבודתו במספר מדינות באפריקה.

דיון והכרעה

6.תקנה 41 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב1991- קובעת כי בית הדין או הרשם רשאי בכל עת להתיר לכל אחד מבעלי הדין לתקן את כתבי טענותיו (ועיין גם תקנה 18 לתקנות הנ"ל בנוגע לשינוי בעלי דין).

אחד השיקולים אשר נלקחים בחשבון, בעת הבקשה לתיקון כתב התביעה הוא כי אין להתיר את התיקון באם הוא יגרום נזק או עוול, שאינם ניתנים לפיצוי על ידי פסיקת הוצאות, לצד שכנגד.

שיקול זה, מתעורר בין היתר, ביחס לשאלת ההתיישנות. כאשר קבלת הבקשה לתיקון כתב התביעה תהא משום "עקיפת" תקופת ההתיישנות, היינו, ניתן יהיה לדון בעילה שלמעשה התיישנה, הרי תיקון שכזה גורם עוול לנתבע, שאינו יכול עוד להסתמך על הגנת ההתיישנות. זאת בעוד, שעילה כזו, אם הייתה נכללת בתביעה אשר הייתה מוגשת בנפרד, היא הייתה עלולה להידחות מחמת התיישנות. עוול זה, יכול להיגרם מאחר שרואים את תוספת התיקון לתביעה, כאילו הוגש במועד הגשת התביעה המקורית, שהוגשה לפני חלוף תקופת ההתיישנות.

7.בהקשר זה, קבע בית המשפט העליון בע"א 728/79 קירור אג"ש נ' זייד, פ"ד לד(4) 126, כדלקמן:

"הכל מודים שאין בית-משפט מרשה תיקון של כתב טענות אם התיקון עשוי לגרום לבעל הדין האחר נזק שאינו ניתן לפיצוי על-ידי פסיקת הוצאות. לפיכך אם מבקש בעל דין להעלות, על דרך של תיקון כתב התביעה, עילה שהתיישנה, תידחה הבקשה, שהרי לו הגיש תובענה אחרת חדשה, היא הייתה נדחית מטעם זה, ולא מן המידה הוא להרשות לתובע קבלת יתרון בלתי נאות על-ידי הוספת עילה שהתיישנה, אשר מועד הגשתה ייוחס אחורנית למועד הגשת כתב התביעה המקורי" .

(ראה גם: רע"א 1819/11 עיריית חולון נ' אלינובק (11.5.11); דב"ע שנ/3-90 שופרסל נ' קייטנברג, פד"ע כב 22 (14.6.90); ברע 16399-07-12 אסתרין נ' טל שבב כרמיאל (23.10.12)).

8.בנסיבות המקרה שבפניי, התובע מבקש להוסיף לתביעתו עילות תביעה בגין תקופת העבודה בשנת 2005, אשר במידה והיו מוגשות בתביעה נפרדת ביום 6.3.13 (יום הגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה), הן היו נדחות על הסף מחמת התיישנות.

יודגש, כי בכתב התביעה המקורי מציין התובע כי עבודתו בחו"ל בכל התקופות (לרבות זו שבשנת 2005) בוצעה בימי המנוחה השבועית ובשעות נוספות (סעיף 1ו. לתביעה המקורית) וחרף זאת, התובע בעצמו עושה אבחנה בין תקופות העבודה השונות ותוחם תביעתו במפורש לתקופת העבודה שמיום 28.9.10 ועד 28.12.10 .

9.באשר לטענתו הנוספת של התובע בנוגע להחלת סעיף 14 לחוק ההתיישנות. אין זה המקרה עליו חלה הוראת סעיף זה.

סעיף 14 לחוק ההתיישנות קובע: