רואיז נ' משרד הפנים

פסק דין

עניינה של עתירה זו בבקשתו של העותר כי בית המשפט יורה למשיב להעניק לו אזרחות או תושבות קבע מנסיבות הומניטאריות.

העותר הוא יליד קובה, כבן 22, והגיע ארצה כשהיה בן 20. העותר הוא נין לסבתא יהודיה. הוריו של העותר עלו ארצה בשנת 2007, מכוח סעיף 4א' לחוק השבות יחד עם אחותו הקטינה של העותר.

העותר הגיע ארצה באשרת תייר (ב/2), לבקשת אביו, שהזמינו לביקור, והתחייב כי העותר יצא מן הארץ בעבור חודש (מש/6). אלא שבהיותו כאן פנה העותר בבקשה כי יינתן לו מעמד מכוח היותו נין ליהודי. המשיב הודיע לעותר במכתב מיום 2.7.08 (מש/8) כי העותר אינו זכאי למעמד כזה וכי הנוהל לטיפול במתן מעמד לנין של זכאי שבות אינו חל עליו בהיותו בגיר. עם זאת, הציע מנהל הלשכה של המשיב כי העותר יפנה בבקשה למעמד מטעמים הומניטאריים. אכן בקשה כזאת הוגשה ובסופו של דבר בהחלטה מיום 25.11.09 החליטה הוועדה הבין משרדית ליתן לעותר מעמד מסוג ב/1 למשך שנתיים, כשלאחר מכן יבחן המשיב את המשך מעמדו. ההחלטה הביאה בחשבון את העובדה שהעותר הוא נין לזכאי שבות, כי הוריו ואחותו עלו ארצה, כמו גם סבו וסבתו וכי מלבד סבא נוסף בן 90 לא נותרו לעותר קרובי משפחה בקובה (ההחלטה מש/12).

בעתירתו מלין העותר על כך שלא ניתן לו מייד מעמד של תושב קבע. לטענתו החלטה זו אינה סבירה באשר היא מעמידה אותו במצב שבו אין הוא זכאי לביטוח רפואי, וכן אין בידיו לקבל זכויות נוספות כגון משכנתא, אם יחליט להתחתן. עוד טוען הוא כי מאחר שברור כי ישאר בארץ לצמיתות, שכן אם יחזור לקובה הוא צפוי להתנכלות השלטונות, אין תוחלת במתן מעמד זמני כאשר סוף התהליך ידוע מראש.

לא מצאתי ממש בעתירה. העותר עצמו מודה בכך שהמשיב רשאי היה לסרב ליתן לעותר כל מעמד, שהרי הגיע ארצה כבגיר לאחר שהוריו כבר נמצאו בה. נוהל הטיפול בבקשה של נין לזכאי מכוח שבות אינו חל עליו באשר אינו קטין. החלטת המשיב הינה החלטה מאוזנת, המביאה בחשבון את נתוניו האישיים של העותר ואת שיקולי ההגירה הכלליים המדריכים את המשיב.

כאמור, העותר אינו חולק על כך שהמדובר בהחלטה חריגה שאינה נופלת במסגרת נהלי המשיב. בנסיבות אלה עילות ההתערבות של בית המשפט בשיקוליו של המשיב ובשיקוליה של הוועדה הבין משרדית לעניינים הומניטאריים הינן מצומצמות ביותר, הן בשל שיקול הדעת הרחב הנתון ממילא בידי המשיב בהפעלת סמכויותיו לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 והן בהינתן העובדה שהמדובר בהחלטה המבוססת על שיקולים הומניטאריים אשר על פי טיבם אינם מיוסדים על אמות מידה מוגדרות מראש (ראו עת"מ (י-ם) 247/07 עומרי נ' שר הפנים, תק-דין; עת"מ (י-ם) 714/07 עבאסי נ' שר הפנים, תק-דין; וכן עת"מ 9074/08 לוגוביק נ' שר הפנים, תק-דין). כאמור לעיל, לא מצאתי כל פסול בשיקוליה של הוועדה הבין משרדית וממילא לא נמצאה עילה להתערב בה.

סוף דבר, העתירה נדחית.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ח אלול תש"ע, 07 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: