רהיטי ליאור נ' דנחי

החלטה

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון מיום 20.12.10 (כב' השופט א. שוורץ) בת.ק 48212-07-10, הקובע כי על המבקש לשלם למשיב פיצוי בגין מוצר פגום שמכר לו בסך 3,000 ₪. בנוסף חוייב המבקש בהוצאות משפט בסך 500 ₪.

2.ואלה העובדות הרלוונטיות כעולה מפסק דינו של בית משפט קמא:

ביום 26.02.07 רכש המשיב מהמבקש מערכת ישיבה (שתי ספות 2+3, להלן "הספות") מצופה בחומר דמוי עור תמורת סך 6,000 ₪.

לטענת המשיב, הופיעו בספות קילופים של ממש, וכאשר פנה למבקש נענה כי תקופת האחריות היתה שנה אחת בלבד, והיא הסתיימה.

המבקש טען כי מדובר בסלון שנרכש לפני שלוש שנים, והדגיש כי היה מוכן לפצות את המשיב במימון מחצית הוצאות התיקון, אך בדיון בבימ"ש קמא טען כי הנזק לריפוד הינו כתוצאה מתחזוקה לא נכונה, שימוש לא נכון וחומרי ניקוי מזיקים.

3.הכרעת בית משפט קמא ונימוקיה

בית משפט קמא שמע את טענות הצדדים, עיין בתמונות המעידות על הנזק לספות וקבע כי מדובר ב"נזק של ממש... מדובר בקילופים בשטח גדול יחסית... אין מדובר בנזק נקודתי אלא בנזק מתמשך ומפושט"

בימ"ש קמא דחה את הטענה כי עם תום תקופת האחריות אין להטיל חבות על המבקש, שכן תקופת האחריות היא תקופה חוזית שבה על המוכר לתקן את הנדרש ממנו, ובעניינינו מדובר במוצר פגום.

בימ"ש קמא נתן אמון בגרסת העדה שהעידה בפניו, ולדבריה הנזק איננו תוצאה של שימוש בחומרי ניקוי.

לפיכך, קבע בית משפט קמא כי הנזק נגרם מריפוד פגום והמבקש אחראי לפגם בממכר.

נקבע פיצוי חלקי בשל הזמן שחלף ממועד רכישת הספות ועד להגשת התביעה.

הפיצוי הועמד ע"ס 3,000 ₪ כאמור לעיל.

4.לטענת המבקש, שגה בית משפט קמא כאשר דחה את הטענה שאין בתקופת האחריות משום הגנה לתביעה, שכן הסטנדרט המקובל הוא כי האחריות על הריפוד ניתנת לשנה בלבד.

מוסיף המבקש וטוען כי על המשיב היתה החובה להוכיח כי הפגם במוצר היה קיים מלכתחילה ולא כתוצאה מבלאי סביר, או שימוש בחומרי ניקוי או משימוש לקוי. המשיב לא הוכיח זאת. כמו"כ לא מונה מומחה שיבחן שאלה זאת.

עוד נטען כי המדובר בספות זולות שלא נועדו להחזיק מעמד שנים רבות, ומכאן שלא מדובר במוצר פגום, כאשר המשיב ידע מהו טיבו של המוצר בעת הקנייה.

5.דיון

דין הבקשה להידחות.

כידוע, תחום התערבותה של ערכאת הערעור בפסקי דין של בתי משפט לתביעות קטנות הינו מצומצם.

ר' לעניין זה רע"א 4122/06 ד"ר צבי מעוז נ' יעקב מיכאלה (פורסם ב"נבו", החלטה מיום 17.01.07):