רבניצקי נ' שלוש ואח'

פסק דין

לפניי תביעה כספית ע"ס 9,600 ₪ שעניינה אי השבת הלוואה שנטלו הנתבעים מן התובעת.

התובעת טוענת, כי הלוותה לנתבעים סך של 10,000 ₪. מתוך הסכום האמור החזירו לה הנתבעים 400 ₪ בלבד, ועל כן הגישה את התביעה שבפניי.

הנתבעים לא הכחישו את קבלת הלוואה ע"ס 10,000 ₪ מן התובעת, אך טענו כי החזירו את הכסף לתובעת בשלוש דרכים: הנתבע 1 ביצע עבור התובעת עבודות שונות של גבס והתקנת מעקה עץ במרפסת ביתה בסך של 8,500 ₪; הנתבעת 2 ביצעה עבודות ניקיון בביתה של התובעת ואשר עלותן מגיעה לכדי 700 ₪, וכן בתשלום סכום כספי נוסף במזומן בסך 900 ₪. נטען, כי הנתבעים הגיעו לכדי הסכמה עם התובעת לקזז את עלויות העבודות הנ"ל מסכום הלוואה. על כן, פרעו הנתבעים את מלוא ההלוואה, וכיום אין הם חייבים מאומה לתובעת.

התובעת בקשה לשלול טענתם זו של הנתבעים בכך שטענה, שעבור עבודות הגבס והפרגולה שילמה לנתבע במזומן סך של 2,000 ₪.

בידי התובעת העתק צילומי ממסמך המעיד על החזר סך של 400 ₪ מסכום ההלוואה (נ/2), ואילו הנתבעים מחזיקים ברשותם מסמך מקורי המעיד על החזר של סך 900 ₪ (נ/1).

בדיון שהתקיים בפניי העידו התובעת והנתבע, ואלה חזרו על גרסאותיהם הנ"ל.

עוד במהלך הדיון הציגה התובעת צילומים של עבודות הגבס והפרגולה שהתקין הנתבע בדירתה (ת/1).

עוד העיד מטעם התובעת, מר משה נדן, שלא היה עד לנטילת ההלוואה וכל אשר מסר בעדותו בנוגע לנושא זה לא היה מידיעתו האישית. לכן, לא היה בכוחה של עדותו כדי לשפוך אור על המחלוקת שבין הצדדים, וככזו לא ראיתי ליתן לה כל משקל ראייתי.

בנוסף נשמעה עדותה של עדת התביעה, גב' רעיה וולביסקי, שכנתה של התובעת, והיא העידה לגבי התנהלותה מול הנתבע בניסיון לשכנעו להשיב את ההלוואה לתובעת. עדה זו לא ידעה למסור מידיעה אישית פרטי ההתחשבנות בין הצדדים. יתרה מכך, רובה המולט של עדות זו הייתה עדות שמיעה אשר אינה קבילה בבית המשפט.

אחר שעיינתי בכתובים ושקלתי את עדויות הצדדים, אני מחליטה לדחות את התביעה, ולהלן אבאר טעמיי:

ראשית, כלל הוא, כי על התובע הנטל להוכיח את תביעתו על כל מרכיביה, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". במקרה זה, העובדה שהתובעת הלוותה כסף בסך 10,000 ₪ לנתבעים הוכחה ולמעשה לא הייתה שנויה במחלוקת.

הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה אם פרעו הנתבעים את ההלוואה, אם לאו.

טענת ההגנה של הנתבעים, בהקשר זה, הינה בבחינת "הודאה והדחה". מחד, מודים הנתבעים בקבלת ההלוואה, ומאידך גיסא טוענים כי ההלוואה נפרעה הן בתשלום סכום כספי במזומן ע"ס 900 ₪ והן בביצוע עבודות שונות – ניקיונות, גבס ופרגולה - עבור התובעת.

מכוח היותה של טענה זו "הודאה והדחה", כאמור, עובר הנטל להוכחתה על הנתבע, ולדידי הנתבע עמד בנטל זה, זאת לאור הודאת התובעת בדבר ביצוע העבודות ע"י הנתבעים וכן לנוכח התמונות ת/1 והמראות את עבודות הגבס והפרגולה שביצע הנתבע בביתה של התובעת.

מנגד, מכחישה התובעת קיזוז עלויות העבודות כנגד ההלוואה הכספית וטוענת, כי עבור העבודות הללו היא שילמה לנתבע בנפרד סך של 2,000 ₪. אולם, התובעת לא הביאה ולו בדל ראיה להוכחת התשלום הנ"ל.

יתרה מזאת, היא לא הניחה תשתית ראייתית לביסוס טענתה, כי שיווי העבודות הללו תואם את התמורה ששילמה עבורן בסך 2,000 ₪.

מעבר לאמור יצוין, כי גרסתה של התובעת בדבר תשלום נפרד עבור עבודות הגבס והפרגולה, אינה מתיישבת עם שורת ההיגיון והשכל הישר, משום שאם הנתבע לא עמד בהחזר ההלוואה, כטענת התובעת, אין היגיון בכך שהתובעת תשלם לו עבור העבודות בנפרד, ולא תדאג להיפרע ולקזז את ההלוואה מעבודות אלו.

יתרה מזו, העובדה כי התובעת לא תיעדה בכתב את התשלום בגין העבודות בסך 2,000 ₪, אף שערכה תיעוד קודם במסמך בכתב (נ/2) אודות קבלת סכום כספי במזומן בסך 400 ₪ על חשבון ההלוואה ואף החתימה את הנתבע עליו, מחלישה את גרסתה של התובעת לעניין ביצוע תשלום נפרד בגין העבודות.

משום כך הטעמים שמניתי לעיל, לא שוכנעתי שיש להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסתם של הנתבעים. התובעת לא השכילה להרים את נטל השכנוע המוטל על כתפיה על מנת לזכות בתביעה.