רב ביטחון רח' קינג גורג 67 ואח' נ' הקלמן ובניו ואח'

החלטה

בפניי ערעור שהגישו המערערים – הם צדדי ג', על החלטת כב' רשם ההוצל"פ עמיעד רט מיום 2.2.11, בתיק הוצל"פ 01-41634-99-5, לפיה נדחתה בקשת המערערים לביטול עיקולים אשר הוטלו על זכויותיהם, על פי החלטת הרשם מיום 1.7.10.

בראשית הדברים אקדים ואציין כי המערערים הגישו את ערעורם בדרך של "הודעת ערעור", אלא שעל המערערים היה להגיש הערעור בדרך של בקשת רשות ערעור כפי הוראת סעיף 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 (להלן: "החוק").

בהתאם להחלטתי מיום 7.3.11, הוגשו עיקרי טיעון וסיכום טענות מטעם הצדדים. המערערים אף הוסיפו והגישו תגובה לעיקרי הטיעון שהוגשו מטעם המשיב 1.

כאמור, ביום 1.7.10, ניתנו על ידי הרשם החלטות לפיהן הוטלו על זכויות המערערים אצל המחזיקים, כמפורט בבקשת המשיב 1, עד לסכום החוב בתיק ההוצל"פ.

ביום 6.12.10, התקיים בפני הרשם דיון בבקשת המערערים לביטול העיקולים אשר הוטלו , במעמד צד אחד, על פי החלטתו הנ"ל מיום 1.7.10.

בהחלטתו מיום 2.2.11, היא ההחלטה נשוא הבר"ע, מצא הרשם הנכבד לדחות בקשת המערערים לביטול העיקולים לאחר שקבע כי בהתאם לראיות הלכאוריות שהובאו בפניו:

"נחה דעתי כי צדדי ג' והחייב מהווים ישות כלכלית –עסקית אחת, ואני מתרשם כי מטרת הקמת צדדי ג' – אשר הוקמה חודשים ספורים לפני שהחייב הוכרז מוגבל באמצעים – היא בין השאר, לסייע בידי החייב לחמוק מנושיו. במצב דברים זה, קיימת הצדקה לסטות מהעיקרון בדבר אישיותה המשפטית הנפרדת של כל אחת מצדדי ג' כחברה ולהורות על הרמת מסך אשר תאחד בין פעילות החייב לפעילותן, וזאת על אף שהחייב אינו בעל מניות או מנהל אצל מי מצדדי ג'".

בשולי החלטתו (סעיף 9) הבהיר הרשם כי אין בהחלטתו בכדי להוות הכרעה מלאה וסופית בזכויותיהם של הצדדים בכספים המעוקלים, אלא קביעה כי הראיות שסיפק המשיב 1 – הזוכה, היה בהן כדי להעביר את הנטל על כתפי צדדי ג' להוכיח כי הכספים המעוקלים הינם בבעלותם המלאה וכי לחייב אין כל זכויות בהם. לפיכך קבע הרשם כי יידחה מימוש העיקולים יידחה ב – 30 ימים, על מנת לאפשר לצדדי ג' לפנות לקבלת סעד הצהרתי מבית המשפט המוסמך.

הפנייתם של המערערים על ידי הרשם לקבלת סעד הצהרתי מבית המשפט המוסמך, נעשתה כדין והינה תואמת את המתווה הקבוע בסעיף 28(ג) לחוק שעניינו "ספק בבעלות, ולפיו:

"הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה של רשם ההוצאה לפועל על פי סעיף זה רשאי לבקש ממנו לעכב את ביצוע החלטתו כדי לאפשר למבקש לפנות לבית המשפט לענין הבעלות על המיטלטלין המעוקלים; רשם ההוצאה לפועל רשאי להתנות את העיכוב במתן ערובה להנחת דעתו".

(ראה עוד בעניין זה בספרו של ד' בר אופיר, "הוצאה לפועל הליכים והלכות", מהדורה שביעית, חלק שני בעמ' 581-582).

עיון בתיק ההוצל"פ מעלה כי המערערים אכן פעלו במתווה הקבוע בסעיף 28ג) לחוק, והגישו ביום 10.3.11, תובענה למתן סעד הצהרתי לבית משפט נכבד זה בה"פ 20084-03-11.

עוד עולה כי ביום 15.3.11, ניתנה על ידי כב' השופט צחי עוזיאל החלטה במסגרת התובענה שהגישו המערערים, לפיה עוכבו הליכי העיקול וכן הוצאת המיטלטלין , כמו גם עיכוב העברת הכספים שנתפסו בחברת ישראכרט לידי הזוכה (החלטה מיום 20.3.11).

לפיכך, ובנסיבות העניין, הנני סבור כי משפעלו המערערים ב"דרך המלך", כפי שנקבעה בסעיף 28(ג) לחוק, ומשניתן ממילא צו לעיכוב הליכי העיקול, אין מקום לדון בערעור שבפניי.

בנקודה זו אבהיר כי אמנם פתוחות בפני הרואה עצמו נפגע מהחלטת רשם ההוצל"פ על פי סעיף 28(ג) לחוק שתי דרכים חילופיות (ולא מקבילות): האחת היא זו שהתוותה באותו הסעיף, כלומר פנייה לבית המשפט המוסמך לעניין הבעלות, ואילו הדרך השנייה הקבועה בסעיף 80(ב) לחוק שהינה ערעור ברשות לבית המשפט השלום. (ראה בעניין זה בספרו הנ"ל של בר אופיר בעמ' 582).

אלא שבנסיבות, ומאחר והמערערים הגישו תובענה לסעד הצהרתי במסגרתה ניתנה כאמור החלטה על עיכוב הליכים, אל למערערים לילך בשתי דרכים מקבילות ועל המערערים למצות ההליך ההצהרתי בו פתחו.

זאת ועוד, בשולי הדברים ומלמעלה מן הצורך, הנני מוצא לנכון לציין כי מעיון בכתבי הטענות שבפניי התרשמתי כי קביעתו הלכאורית של הרשם בנסיבות העניין הינה סבירה. מכל מקום, סבורני כי ראוי ששאלת הבעלות תידון ותוכרע על ידי בית המשפט המוסמך, אשר בידו לשמוע הראיות והעדויות ועל פיהם לבחון הדברים לעומקם.

אשר על כן ובהתאם לכל האמור לעיל, בנסיבות הנני מורה על דחיית הערעור, ללא צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.