ראפת ואח' נ' בנק מזרחי-טפחות

פסק דין

המערערים הגישו הודעת ערעור על החלטת כב' ר' הוצל"פ הרשם אלמוג, על פיה נדחתה טענת הפרעתי שהגישו המערערים תוך חיובם בהוצאות. לטענת המערערים, שגה כב' ר' הוצל"פ בכך שלא הסיק את המסקנות המשפטיות הנכונות מהעובדות ומהראיות שהיו בפניו.

המערערים הגיעו להסכם עם המשיב בחודש אפריל 2006, כשבסיס ההסכם היה שקיימת יתרת חוב פיגורים בגובה של 75,000 ₪. דא עקא, טוענים המערערים כי באותה עת לא ידעו ש-60,000 ₪ אשר שולמו בפועל לב"כ המשיב לא נרשמו בספרי המשיב ובתיק ההוצל"פ ולא נלקחו בחשבון. המערערים טוענים, כי בפועל שילמו 20,000 ₪ ביום 8.6.03 , 20,000 ₪ נוספים ביום 21.1.04, ו-20,000 ₪ נוספים ב- 13.10.04. וכי לו היו נכנסים תקבולים אלה לקופת חשבון ההלוואה, לא היתה מופיעה יתרת פיגורים כלל וכלל באפריל 2006 עת כרתו את הסכם הפשרה, שלימים אף לא עמדו בו.

עיקר טענתם של המערערים היא בדבר העובדה, כי הכספים בסך 60,000 ₪ נמסרו לידיו של ב"כ המשיב דאז עו"ד בסכס טל, שעבד אצל עו"ד נטוביץ. טוענים המערערים, כי להזמת טענה זו לא הביא המשיב כל ראיה למעט כרטסת הנהח"ש ממשרד נטוביץ, שם לא מופיעים התקבולים, והרי ממה נפשך? ברי, כי תשלומים שנלקחו שלא כדין ע"י ב"כ המשיב לא יאוזכרו בכרטסת הנהח"ש. לפיכך, טוענים המערערים כי שגה הרשם כשאימץ את גרסת הזוכה ולא את גרסת החייבים.

עיינתי בהחלטת כב' הרשם מיום 24.5.09, ואני סבורה כי לא נפלה טעות בהחלטתו ובקביעתו כי יש לדחות את טענת הפרעתי. הנטל כידוע בטענת פרעתי מונח על כתפי הטוענים מתחילת הדיון ועד סופו. המערערים לא הציגו כל אסמכתא לאף אחד משלושת התשלומים שלהם טוענים. לגבי התשלום הראשון נטען כי התקבל מאחיה של החייבת, התשלום השני מדודו של החייב, והתשלום השלישי מאם החייבת. לא מיותר לציין, כי אף אחד מקרוביהם של החייבים שמימנו את אותם תשלומים לא הובא לעדות. עניין זה חמור במיוחד נוכח העובדה כי אין כאמור למערערים כל אסמכתא בכתב כי תשלום זה בוצע אי פעם.

המערערים טוענים כי טעה כב' הרשם שהכיל את ההלכה בדבר הימנעות מהבאת עד עליהם ולא על המשיב, שכן עו"ד נטוביץ ו/או עו"ד בסכס ממשרדו הינם בשליטת ב"כ המשיב והיו צריכים להיות מוזמנים על ידו להזים טענות אלו. גם אם אקבל טענה זו של המערערים, אין בה כדי להושיע. מאחר ונטל הראיה מונח על כתפי הטוענים טענת פרעתי, היה רשאי ב"כ המשיב להפעיל שיקול דעת כפי שעשה בפועל, האם להביא ראיות להזים את טענות המערערים או שמא להימנע מהבאת ראיות נוכח דלות הראיות שהציגו הטוענים. במקרה זה, אני סבורה שלא טעה ב"כ המשיב בשיקול דעתו, שכן המערערים לא עשו די בהבאת ראיותיהם, ולמעט הבל פיהם שהינה עדות יחידה של בעל דין, לא תמכו טענתם במאומה. יתרה מכך, אף עולה סתירה מהותית בטענותיהם שעה שבהצהרה קודמת שנתנו במסגרת בקשה לעיכוב הליכי פינוי שהיה קבוע ליום 3.1.05, הצהיר החייב כי בתאריך 2.11.04 הועבר לחשבון ב"כ המשיב סך של 10,000 ₪ על אף שבטענת הפרעתי טענו כי באותו מועד הועבר סך של 20,000 ₪. בתצהיר שתמך בטענת הפרעתי, לא הובא כל הסבר לכך. במסגרת החקירה הנגדית ניסה לטעון המערער 1, כי תשלום של 10,000 ₪ היה בנוסף ל- 20,000 ₪. גרסה זו נשמעת דחוקה ובלתי מהימנה לחלוטין, שאחרת היתה מופיעה עוד בבקשה לעיכוב הליכי הפינוי בשנת 2005.

כב' הרשם דחה את גרסת המערערים כבלתי מהימנה בין היתר בשל טענת השיהוי הניכר (ראה סעיף 14 להחלטת הרשם). צדק כב' הרשם כי טענות המייחסות מעשה תרמית בסכומים כה משמעותיים, מחייבת כי המערערים היו פונים למשטרה בתלונה או לביהמ"ש או ללשכת ההוצל"פ. גם כשהמערערים לכאורה ידעו על אותה תרמית לטענתם בשנת 2004, כבשו המערערים טענתם זו עד להגשת טענת הפרעתי בחלוף כ- 4 שנים. למערערים לא היה כל נימוק לשיהוי ניכר זה.

לסיכום, לא מצאתי כל פגם בהחלטת כב' הרשם אלמוג, הערתו בדבר הימנעות מהבאת ראיות איננה נוגעת רק לעד עו"ד בסכס, אלא אף כאמור לעיל לעדים שמימנו את אותם כספים להם טוענים המערערים אשר לא הגיעו לעדות ולא נתנו תצהיר. אין די בהימנעות המשיב בהעדת עו"ד בסכס כדי לקבל את טענת הפרעתי, שהרי הנטל מונח על כתפי המערערים מתחילת הדיון ועד סופו, ונטל זה כפי שפרט כב' הרשם לא הורם.

אני דוחה אפוא את הערעור, ומחייבת את המערערים בהוצאות המשיב בסך של 2,500 ₪ + מע"מ.

המזכירות תשלח עותק מפסה"ד לבאי כח הצדדים עם אישור מסירה.

ניתן היום, ט"ז אדר תש"ע, 02 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: