ראמי אבו עישא נ' מדינת ישראל

           בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים ר' כרמל, כ' מוסק וש' רנר) בעפ"ג 7084-05-17 מיום 8.11.2017, בו נתקבל ערעור המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' שמעוני) בת"פ 11097-04-15 מיום 22.3.2017.

רקע והליכים קודמים

1. המבקש הורשע על פי הודאתו על ידי בית משפט השלום בעבירות הבאות: נהיגה בפזיזות, לפי סעיף 338(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); גניבת רכב, לפי סעיף 413ב(א) לחוק העונשין; נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש]; הכשלת שוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין; ונהיגה ללא ביטוח, לפי סעיף 2א לפקודת בטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.

           על פי עובדות כתב האישום, ביום 6.4.2015 בסמוך לשעה 15:00 נכנס המבקש לרכב השייך לאדם אחר (להלן: המתלונן) שעמד במרכז מסחרי בשכונת רמת אשכול בירושלים. עת ירד המתלונן מהרכב לעבר מדחן החנייה המצוי בסמוך, ניצל המבקש את העובדה שהרכב הושאר מותנע ולא נעול, החל להימלט מהמקום ברכב. המתלונן דלק אחריו וכתוצאה מכך נפל ונחבל בגופו. בהמשך לכך, נהג המבקש בדרך נמהרת או רשלנית שיש בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום לו חבלה. לאחר שהבחין במחסום משטרתי שהוצב בציר מעלה אדומים, עלה המבקש על המדרכה, הסתובב, והחל לנסוע בניגוד לכיוון התנועה, תוך שהוא גורם סיכון למשתמשי הדרך ומאלץ ניידת משטרה שהגיעה מולו לבלום על מנת למנוע התנגשות. לאחר מכן, עלה המבקש על אי תנועה בנוי על מנת לעבור לנתיב הנסיעה הנגדי והמשיך בנסיעה. לאחר שנתקל בפקק תנועה עזב המבקש את הרכב ונמלט מהמקום רגלית, תוך שהוא לא שועה להוראות השוטר שדולק אחריו וקורא לו לעצור. בכך גנב המבקש רכב השייך לאדם אחר, וזאת תוך שהוא נוהג בו בפזיזות כשהוא פסול לנהיגה ביודעין וללא פוליסת ביטוח בת תוקף.

2. לבקשת המשיבה, ביום 14.4.2015 הורה בית משפט השלום על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטים נגדו. לאחר כשמונה חודשים, בהמלצת שירות המבחן, הורה בית משפט השלום ביום 6.12.2015 על שחרורו של המבקש לקהילה הטיפולית "אלפטאם" (להלן: קהילת הטיפולית). נקבע כי ככל שהמבקש יעזוב את הטיפול או יורחק ממנו, הוא יוחזר לתנאי מעצר.

           ביום 23.11.2016 הגיש שירות המבחן בקשה דחופה להקדמת מועד הדיון מאחר והמבקש הורחק מהקהילה הטיפולית בעקבות התבטאויות והתנהגויות שאינן תואמות את כללי המקום. בהמשך לכך, הורה בית המשפט כי המבקש יישאר במעצר בית מלא בבית אמו עד לשמיעת הטיעונים לעונש.

3. ביום 22.3.2017 גזר בית המשפט השלום את דינו של המבקש. בית משפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם בגין כלל העבירות בהן הורשע המבקש נע בין 30-15 חודשי מאסר. עם זאת, קבע בית משפט השלום כי מטעמי שיקום יש לחרוג ממתחם העונש ההולם, ובהתאם להמלצת שירות המבחן גזר על המבקש את העונשים הבאים: הארכת עונשי המאסר המותנים התלויים ועומדים לחובתו של המבקש (ת"פ 40255/06; ת"ד 5209-05-11) לתקופה כוללת של 15 חודשים, למשך שלוש שנים ממתן גזר הדין; שירות לתועלת הציבור בהיקף של 350 שעות; ופיצוי למתלונן בסך 5,000 ש"ח.

4. המשיבה ערערה על קוּלת העונש. בערעור נטען כי העונש שגזר עליו בית משפט השלום חורג באופן משמעותי ממתחם הענישה שנקבע ומהענישה הנוהגת בעבירות בהן הורשע המשיב במידה המצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור. לטענת המשיבה, לא ניתן משקל למספיק להרתעה הדרושה בעבירות מהסוג בהן הורשע המבקש ולעברו הפלילי של המבקש. עוד ציינה המשיבה כי שיקומו של המבקש במאסרו הקודם נכשל והוא נפלט מהמסגרת השיקומית, ואף מתסקיר המבחן העדכני בעניינו עולה כי קיימים קשיים בהתנהלותו. לשיטתה, עקרון ההלימה במקרה זה מחייב עונש מאסר בפועל.

5. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, ביום 8.11.2017 קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המשיבה, וגזר על המבקש 15 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו. בית המשפט המחוזי קבע כי יש מקום להתערבות בעונש שגזר בית משפט השלום נוכח ההפסקות, הקשיים והתפניות בהליך השיקום שעבר המבקש, שבנסיבות העניין, על אף הצלחתו החלקית, אין בו כדי לאיין את ההצדקות להטלת עונש הראוי למעשיו של המבקש. נקבע כי נוכח חומרת המעשים, אשר יש בהם סכנה ממשית לביטחון הציבור ושלומו, על המבקש לשאת בעונש הנמצא בגבולות מתחם העונש הראוי שקבע בית משפט השלום, תוך התחשבות במסגרת ההליך הטיפולי. אשר על כן, קבע בית המשפט המחוזי כי לא היה מקום לחרוג לקוּלה ממתחם העונש ההולם, והשית את המבקש עונש מאסר בפועל כאמור לעיל. בנוסף, הורה בית המשפט המחוזי על הפעלת שני עונשי המאסר המותנים הרובצים לחובתו של המבקש, שירוצו בחופף לתקופת המאסר שנקבעה.