ראוכברגר נ' לשם ואח'

החלטה

1.הנתבעים הגישו בקשה לפסילתי ולחילופין ככל שהבקשה תדחה, לביטול הדיון הקבוע למחר.

הרקע, בקצרה, הינו טענת התובעים כי הנתבעים, יחדיו, הונו את התובעת ובעלה המנוח להעברת כלל חסכונותיהם לידיהם לפרק זמן קצר על מנת להגן על כספם מפני נושים אחרים ובדיעבד נטלו את הכספים לידיהם. נוכח ראיות ממשיות לכאורה, הן לקיומה של עילת תביעה והן להכבדה על ביצוע פסק דין, ככל שיינתן, ניתן על ידי צו עיקול ביום 6.4.14.

2.ביום 22.5.14 ביקשו הנתבעים את ביטולו וביום 1.6.14התקיים דיון בבקשה.

בתחילת הדיון ובסופו הוסבר לבעלי הדין ובאי כוחם כי על פי פסיקתו המחייבת של בית המשפט העליון, לא ניתן להטיל עיקול מתחדש על משכורתה של הנתבעת, וכי צו עיקול חל אך ורק על כספים להם היתה זכאית במועד הטלת העיקול (רע"א 10826/08 אדר גלוב בע"מ ואח' נ' בנק הדואר ואח', פס"ד מיום 25.5.08). במיוחד דברים אמורים מקום שאין מדובר בזכות שהתגבשה במועד הטלת העיקול, אלא זכות המתגבשת בסיום כל חודש עבודה של הנתבעת.

בסיום הדיון קיבלו הצדדים העתק מן הפרוטוקול ובתיאום מלא נקבע דיון בבקשה לצמצום העיקול ליום 11.6.14.

3.היום, בשעות הצהריים, הגיש המבקש בקשה לפסלותי עקב "חשש ממשי למשוא פנים ובקשה בהולה שלא לתת כל החלטה בשום בקשה ולדחיית הדיון שנקבע למחר 10/6/2014", בה טען שבמתן הסבר: "גלתה כבוד הרשמת לטובת מי היא".

דין הבקשה להידחות.

4.ההסבר האמור ניתן הן בתחילת הדיון והן בסופו ונגע לשאלה שבדין ובפסיקה. אין בו ולו צל צלה של הבעת עמדה אלא התייחסות להלכה הפסוקה בנדון. ברי כי כל בקשה נבחנת לגופה וממילא הדיון הקבוע למחר נוגע לסוגיה זו ממש.

לא נעלם מעיני גם מועד הגשת הבקשה, לא אך שאינו בסמוך לאחר הדיון הראשון (לא כל שכן במהלכו), אלא יום לפני הדיון השני, אלא שהנתבעים לא קיימו את החלטות בית המשפט מיום 1.6.14 ולא הגיבו לבקשות התובעת חרף החלטות בית המשפט מימים 2.6.14 ו 5.6.14 המורות להם לעשות כן.

הבקשה לפסילה נדחית והדיון יתקיים במועדו.

ניתנה היום, י"ב סיוון תשע"ד, 10 יוני 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: