ראובן ואח' נ' הרשות הפלסטנית ואח'

באת-כוח התובע: עו"ד גוהר ראובן-חזן

בא-כוח הנתבעת: עו"ד יוסף ארנון

בא-כוח הצד השלישי: עו"ד מורן בראון

החלטה

בהחלטה מיום 15.11.2010 נקבעו מועדים להגשת סיכומי טענות בכתב בעניין הטענות המקדמיות שטענה הנתבעת (להלן – הרש"פ) ביחס לתובענה. אתמול (30.10.2011), לאחר ארכות רבות שנתנו תחילה לתובע ולאחר מכן לצד השלישי (להלן – המדינה) לשם הגשת סיכומי טענותיהם, הוגשה עמדת המדינה בעניין אותן טענות, ובמסגרתה התבקשה גם מחיקת ההודעה לצד השלישי שהוגשה נגדה.

בטרם ייקבעו מועדים להגשת תגובות התובע והרש"פ לטענות המדינה, ולאחר עיון בסיכומי טענות הצדדים בעניין הטענות המקדמיות, נראה לכאורה, כי ראוי שהצדדים יבחנו אפשרות לסיום כלל ההליכים הנוגעים לנושא התביעה באופן שיוצע להלן.

עם זאת, יובהר כי אין בהצעה המובאת להלן משום נקיטת עמדה בשלב זה לגופה של התביעה או משום נקיטת עמדה בעניין הטענות המקדמיות.

2.ההצעה שתובא נסמכת על העובדות המובאות בכתבי הטענות, שלגביהן נראה לכאורה, כי אינן שנויות במחלוקת:

א.בין התובע לבין חברת סולטן (עוסק פלסטיני) נערכה עסקה שבוטלה בעקבות סגירת המעברים לרצועת עזה, לאחר עליית החמאס לשלטון. משבוטלה העסקה, הוחזר לתובע הסכום ששילם עבורה, למעט רכיב המע"מ ששילם לסולטן, בסך של 185,368 ₪.

ב.התובע קיבל מסולטן כנגד התשלום חשבונית P (חשבונית מע"מ ייחודית שניתנת על-ידי עסק ברשות הפלסטינית לעוסק ישראלי ומוכרת על-ידי רשויות המס הישראליות), שאותה הגיש לרשות המס הישראלית כאסמכתא לקיזוז מס תשומות.

ג.בהתאם להסכמים שבין המדינה לבין הרש"פ קיזזה רשות המס הישראלית את סכומי המע"מ שקוזזו כמס תשומות על-ידי התובע (עוסק ישראלי) מהתשלומים שאותם אמורה המדינה להעביר לרש"פ במסגרת ההתחשבנות הנעשית ביניהן בעניין כספי המע"מ שנגבים על-ידי שני הצדדים.

ד.בנוסף לכך, ביום 10.6.2008 הוצאה לתובע שומת תשומות בה נדרש להשיב לרשות המס הישראלית את סכומי התשומות שקיזז בגין העסקה נושא התביעה בשל ביטולה. התובע אמנם שילם למדינה את הסכום שהתבקש על סך של 203,496 ₪ ומנגד הגיש את התביעה הנדונה.

3.נמצא אפוא, שהתובע לכאורה, שילם תשלום כפול של המע"מ. פעם ראשונה שולם המע"מ כחלק מהתשלום עבור העסקה עם סולטן, אשר לא הוחזר בעקבות ביטול העסקה. פעם שנייה, שולם לרשויות המס הישראליות כחלק מהשבת התשומות שקודם לכן קוזזו על-ידיו בגין העסקה.

מנגד, נראה לכאורה שגם המדינה קיבלה תשלום כפול של המס בגין אותה עסקה. פעם ראשונה, באמצעות קיזוז המס בהתחשבנות שנעשית בין המדינה לבין הרש"פ בעניין תשלומי מע"מ. פעם שנייה, בגביית השומה שהוצאה לתובע ביום 10.6.2008, שבה נדרש התובע להשיב את סכומי התשומות שקיזז כאמור, וסכום זה אמנם שולם על-ידיו.

לפיכך נראה, שיהיה זה נכון אם המדינה תשיב לתובע את סך התשלום הנוסף שאותו גבתה ממנו במסגרת השומה שהוצאה לו ביום 10.6.2008.

4.נוסיף ונעיר, כי בכתב ההגנה שהוגש מטעם המדינה, הודיעה המדינה על נכונותה לשלם את הסכום האמור לרש"פ או לתובע, בהתאם להחלטת בית המשפט.

נראה כי בהתאם להסכמים הרלוונטיים שבין המדינה לבין הרש"פ, לכאורה, אין הרש"פ יכולה עוד לדרוש השבה של קיזוז הסכום האמור. זאת מאחר שמכתבי הטענות עולה, שכבר חלפו למעלה משנתיים ממועד עריכת ההתחשבנות בין המדינה לבין הרש"פ (המועד המדויק לא צוין) בעניין העסקה נושא התביעה, ולאחר חלוף שנתיים אין הרש"פ יכולה עוד לדרוש מהמדינה, במסגרת ההתחשבנות הנערכת בין הצדדים, את החזר המס שקוזז על-ידי המדינה בגין העסקה (ראו סעיפים 8(6) עד 8(8) בסעיף VI בנספח V (פרוטוקול בנושא יחסים כלכליים) להסכם הביניים הישראלי-פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה מיום 28.9.1995).

5.בנסיבות אלו ובהנחה שהעובדות האמורות אכן אינן שנויות במחלוקת, נראה כי הפתרון המוצע עשוי להביא לסיום כל המחלוקות הקשורות בנושא התביעה בין כל הצדדים בתובענה (התובע, המדינה והרש"פ), באופן שאף צד לא יצא בחסרון כיס.

לאור האמור יודיעו הצדדים עד יום 30.11.2011 אם ההסדר המוצע מקובל עליהם.

אם יודיעו שההסדר המוצע מקובל, כי אז יינתן פסק-דין בהתאם למתווה המובא לעיל, אלא אם כן יבקשו הצדדים להגיש נוסח אחד אחר המקובל על כל שלושת הצדדים.