ראה מסמך

א. ערעור וערעור-שכנגד על פסק דינו של בית-משפט השלום קריות )ס. הנשיא כב' השופטת
א. בית-נר( מיום 14.5.01, ב-ת.א. 1558/97, לפיו חוייבו מעבידו של התובע )הנתבע מס'
1( והמבטחת שלו )הנתבעת מס' 2(, לשלם לתובע עודד חלובה )להלן: "התובע"(, פיצוי בסך
128,000 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד בגין נזקים שנגרמו לתובע בתאונת עבודה שאונתה לו
במהלך עבודתו אצל מעבידו - הנתבע מס' 1.

ב. התובע מלין בערעורו על מיעוט הנזקים שנפסקו לזכותו ואילו הנתבעים מלינים
בערעור-שכנגד על כך שבימ"ש קמא לא הטיל על התובע אשם עצמי תורם בשיעור של %20
לפחות, ולענין שיעור הנזקים סבורים הנתבעים שהנכות שנותרה לתובע איננה תפקודית כלל
באשר אין הנכות אמורה לפגוע בעבודת התובע שהיא עבודת כפיים.

כמו כן שגה בימ"ש קמא, לטענת הנתבעים בערעור שכנגד, כשחישב את הפיצוי לפי בסיס
השתכרות של 6,600 ש"ח לחודש. לדעת הנתבעים ראוי היה לחשב את הפסד השכר בעבר לפי
בסיס של 4,300 ש"ח לחודש, כך גם לגבי העתיד. לא היה מקום לחשב את הפיצוי לעתיד לפי