ראה מסמך

1. תביעת המערערת כנגד המשיבים התקבלה בחלקה בבית-משפט קמא, תוך שהמשיבים חויבו
לשאת בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורכי הדין, בסך של 10,000.- ש"ח בצירוף מע"מ. ערעור
זה הוגש על שלושה מהפריטים, שלגביהם לא התקבלה עמדתה של המערערת: האחד, שלא נפסקו
לזכותה דמי שכירות ראויים עבור מלוא תקופת הפלישה, כהגדרתה, אלא עבור שלושה חודשים
בלבד; השני, שבית המשפט לא ציווה על המשיבים לפנות את מתקני המיזוג והצנרת מהחצר,
ואף לא הורה על תשלום דמי שימוש עבור השימוש בחצרה ללא רשותה; השלישי, שלא נפסקו
הוצאות ושכר טרחה עבור הליך ביזיון בית המשפט, שננקט בעיצומם של ההליכים בבית משפט
השלום, ושלגביו הגיעו הצדדים להסדר פשרה לפיו נושא ההוצאות נותר לסוף ההליך.

2. לא מצאנו ממש בערעור זה ודינו להידחות.

3. אשר לדמי השכירות הראויים עבור השטח שהושכר למשיבה מס' 1 ואשר לטענת המערערת לא
פונה במועד, קבע בית-משפט קמא, כי המערערת לא הרימה את נטל ההוכחה לשימוש שנעשה
במקום מעבר לתקופת השכירות ועוד שלושה חודשים, לאמור: לגבי השימוש שנעשה לאחר סוף
שנת 95'. על-כך משיבה המערערת, כי משהודו המשיבים בתקופת החזקה נוספת בת שלושה
חודשים, חל הנטל עליהם. לא כן הדבר. על התובע להוכיח הן את עובדת קרות הנזק והן את