ראה מסמך

1. התובעת מס' 2 )להלן - "לוטפיה"( היא אימו של הנתבע מס' 1 )להלן - "הנתבע"(.
התובעת מס' 1 )להלן - "באסמה"( היא בתה של לוטפיה ואחותו של הנתבע.

המחלוקת שבין הצדדים נוגעת לזכויות בחלקת קרקע הנמצאת בבית-חנינה והידועה כחלקה 182
בגוש 30610 )להלן - "הקרקע"(. הקרקע גובלת בחלקה עליה בנוי הבית בו מתגוררות לוטפיה
ובאסמה והיא נרכשה ע"י לוטפיה מבעליה הקודמים, פאיז חליל עבד אל נור, בשנת 1975.
אגב, בלוח הזכויות עדיין רשום הנ"ל כבעל הזכויות בקרקע.

2. התביעה העיקרית הוגשה לאחר שהנתבע החל לבצע בקרקע עבודות הכשרה לבניה, בסוף שנת
1999.

בכתב התביעה עותרות התובעות לסעדים הצהרתיים שבגדרם ייקבע, כי לוטפיה רכשה את
הקרקע, בשנת 1975, מאותו עבד אל נור, ובשנת 1996 העבירה לוטפיה את הזכויות בקרקע
לבתה באסמה, כך שכיום באסמה היא הזכאית להירשם כבעלת הקרקע. מכיוון שהנתבע קיבל
מהועדה המקומית לתכנון ולבניה בירושלים היתר לבצע עבודות בניה על הקרקע )נספח ד'
לכתב התביעה(, עותרות התובעות להצהרה לפיה ההיתר האמור בטל.