ראה מסמך

1. ביום 11.6.96 נתתי פסק דין חלקי בת.א. 1042/94 בתביעה שהגישו סמגן הפצה בע"מ
ובעלי השליטה בה ארז מגן וישראל סגל )להלן - "סמגן"(, נגד חרושת עץ בע"מ )להלן -
"חרושת עץ"(. פסק הדין הכריע בשאלת פרשנות ההסכם בין הצדדים. בפסק הדין דחיתי את
תביעת "סמגן" וקבעתי כי ההסכם בינה לבין "חרושת עץ" אינו חל על כל מוצרי נגרות
הבניין אותם מייבאת, מייצרת או משווקת "חרושת עץ". עם זאת קבעתי כי ההסכם העניק
ל"סמגן" זכות לבלעדיות באזור ההפצה שלהם, כמוגדר בהסכם וכי "סמגן" זכאית לתשלום
עמלה עבור כל עיסקה שעשתה "חרושת עץ" בתקופת ההסכם שלא באמצעותה, באזור ההפצה,
בשיעור של %15 ממחיר העיסקה. הנסיבות והרקע פורטו במסגרת פסק הדין החלקי ואין צורך
לחזור עליהם כאן.

2. בת.א. 46/95 הגישה "חרושת עץ" תביעה נגד "סמגן" בה ביקשה לקבוע כי ההסכם בין
הצדדים בטל לאחר ש"סמגן" הפרה אותו. "חרושת עץ" תבעה לשלם לה תשלומים שונים עבור
עמלות, קיזוזים וחיובים שונים הנובעים לטענתה מהפרת ההסכם על ידי "סמגן".

3. בישיבה מיום 10.9.96 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לאמור:

"מוסכם עלינו כי נעשה נסיון נוסף וסופי לערוך התחשבנות כספית בין הצדדים, על פי פסק
הדין החלקי וההסכם בין הצדדים, וזאת תוך 60 יום מהיום. אם הצדדים לא יגיעו להסכמה