ראה מסמך

1. ראש ההוצאה לפועל בירושלים דחה ביום 25/1/2001 "טענת פרעתי" שטענה המערערת, ועל
כך הערעור.

2. ביום 14/8/1986 חתמה המערערת על "כתב ערבות ללא הגבלה בסכום" לסילוק כל סכום
שיגיע לבנק מהמשיבה הפורמלית 1 )החברה(. ביום 10/5/1992 ניתן פסק דין נגד החברה
ונגד שלושה ערבים שערבו לחובותיה, ובכללם המערערת. פסק הדין הוגש לביצוע בלשכת
ההוצאה לפועל )תיק הוצל"פ 03-09694-92-4(. בהליך ההוצאה לפועל האמור טענה המערערת
"טענת פרעתי".

3. המערערת טענה בתצהירה מיום 13/5/1993, כי נמשכו שני שיקים בנקאיים על-ידי הבנק
המשיב לטובת החברה בסכום של 875,000 ש"ח. השיקום האמורים הועברו לחברה, אולם הבנק
זקף את הסכום לחשבון החוב שנוצר בתיקי הוצאה לפועל אחרים, אשר לטענתה החברה אינה
החייבת בהם. ראש ההוצאה לפועל קבע בהחלטתי כי גרסת המערערת נתבררה בחקירתה הנגדית
כ"חסרת בסיס מכל וכל", וכי המצהירה, קרי: המערערת, חזרה בה מטענתה, באומרה כי אין