ראה מסמך

1. בפנינו שני ערעורים על פסק דינו של כב' השופט סוקול מיום 23.11.01 בת.א.
4616/96, לפיו נדחתה תביעתו של המערער בע.א. 2052/02 )להלן - הבנק( נגד המשיב )להלן
- קרביץ(; התקבלה תביעתו הנגדית של קרביץ נגד הבנק אשר חוייב לשלם לקרביץ סך של
487,150 ש"ח, בצירוף הפרשים מיום 24.11.97 וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 50,000
ש"ח + מע"מ, ואילו המערער בע.א. 2059/02 )להלן בן שימול(, חוייב להשיב לבנק מחצית
מכל מה שהבנק חוייב כלפי קרביץ כאמור לעיל, בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 15,000
ש"ח + מע"מ.

2. ההליכים בערכאה הראשונה באו לעולם לאחר שקרביץ פתח ביום 8.2.94 חשבון בסניף הבנק
בהדר הכרמל בחיפה. הוא הפקיד בחשבון סכום של 300,000 ש"ח ולאחר מכן, באמצעותו של בן
שימול, נעשו פעולות של השקעת הכספים בניירות ערך. ההשקעות לא עלו יפה והחשבון נקלע
ליתרת חובה בסכום של 246,951.87 ש"ח, כמפורט בהתראת הבנק אל קרביץ מיום 8.12.94.
החוב לא נפרע, ובעקבות זה הגיש הבנק לערכאה הראשונה את התביעה הכספית נגד קרביץ.
קרביץ טען כי הפעולות בחשבונו נעשו שלא באישורו ובלא ידיעתו והגיש תביעה נגדית ובה
ביקש לחייב את הבנק להחזיר לו את הכספים שהפקיד בחשבון, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית
מיום הפקדתם. הבנק התגונן מפני תביעתו של קרביץ ואף הגיש הודעה לצד שלישי נגד בן