ראה מסמך

1. לפנינו ערעור על פסק דין מיום 11/7/02, שניתן בבימ"ש השלום בעכו )כב' השופט ג'
נאסר( בת"פ 1013/02.

בכתב האישום, בעובדותיו הודה המשיב, נטען כי ביום 16/10/01 תקף המשיב את אשתו בכך
שמשך אותה בידיה. עוד נטען, כי ביום 13/2/97 תקף המשיב את בנו הקטין, בכך שאחז
בגופו, השליכו ארצה והיכה אותו בחלקי גופו השונים. כן הואשם המשיב בכך שביום 2/1/02
הכה את אשתו בגופה באמצעות ידיו.

2. המשיב הודה בעובדות כתב האישום. בימ"ש קמא קבע כי המשיב עבר את העבירות שיוחסו
לו, אולם נמנע מלהרשיעו, וחייבו לחתום על התחייבות כספית בסכום של 10,000 ח"ש, אשר
תהא ניתנת לחילוט אם יעבור המשיב תוך שנה מיום מתן ההחלטה, עבירה שהיא עבירת אלימות
ויורשע בגינה.

בימ"ש קמא נימק את החלטתו, שלא להרשיע את המשיב, במספר סיבות מצטברות: הועדה
לאיבחון מפגרים, אליה הופנה המשיב במהלך משפטו בבימ"ש קמא, קבעה כי המשיב מתפקד
ברמה שאינה פיגור שכלי, אולם יש לו בעיות נפשיות והפרעות בהתנהגות והוא מוכר למערכת