ראה מסמך

גזר דין

1. בהכרעת הדין, שנתתי ביום 26/7/02, זיכיתי את הנאשם מעבירה של הריגה לפי סעיף 298
לחוק העונשין, התשל"ז1977- )להלן - "חוק העונשין"( וקבעתי, כי הוא עבר את העבירה של
גרם מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין. בנוסף הורשע הנאשם בשתי עבירות
תעבורה: אי האטה לפני מעבר חציה לפי תקנה 6(52( לתקנות התעבורה, התשכ"א1961- ביחד
עם סעיף 3(38( לפקודת התעבורה, תשכ"א1961- וכן בעבירה של אי מתן אפשרות חצייה במעבר
חצייה לפי תקנה 67)א9 לתקנות התעבורה.

קבעתי, כי הנאשם פגע בזוג זקנים, בעל ואשה, כאשר אלה הלכו על פני מעבר החציה
והספיקו לעבור כ4.9- מ' מהמדרכה, ממנה החלו לחצות את הכביש. הנאשם לא הבחין בזוג,
על אף שניתן היה להבחין בהם, ו"אדם מן הישוב" היה מבחין בהם ומונע את התאונה. לא
שוכנעתי, כי הוכח היסוד הנפשי של עבירת ההריגה, אולם שוכנעתי, כי הוכחו כל יסודותיה
של העבירה של גרם מוות ברשלנות.