ראה מסמך

1. התובעת, חב' עמידר, השכירה עפ"י חוזה שכירות מיום 14.2.85 דירה ברח' עין גדי 4
בחולון )להלן: "המושכר"( בשכירות בלתי מוגנת לדלל נזימה ודלל וילסון ז"ל שהם אם
ובנה )להלן: "השוכרים"(. לטענתה, לאחר שהשוכרים הלכו לעולמם, פלש הנתבע, בנה של
נזימה ז"ל ואחיו של ווילסון ז"ל, למושכר שלא כדין. לפיכך הגישה עמידר תביעה לפינויו
מהמושכר ולדמי שכירות ראויים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין עד ליום הגשת התביעה,
בסך 3,488 ח"ש.

2. לטענת הנתבע הוא מחזיק במושכר כדין מכח חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי תשנ"ח -
1998 )להלן: "החוק"(, בהיותו דייר ממשיך עפ"י החוק. לטענתו התגורר במושכר, לאחר
שנפרד מאשתו והיה למחוסר דיור, ממרץ 1996, למעלה משלוש שנים לפני פטירתה של אימו
נזימה דלל ז"ל שהתגוררה במושכר. לגרסתו, תחילה התגורר הנתבע במושכר עם אחיו ואימו,
ולאחר פטירת אחיו ביום 27.4.98, המשיך להתגורר עם האם שנפטרה ביום 6.4.99. לטענתו
הוא זה שפנה לעמידר, שלא ידעה על פטירת אימו, על מנת להסדיר את המשך מגוריו במקום,
ואף שילם דמי שכירות עפ"י חוזה השכירות בין עמידר לבין אימו כל עוד היתה עמידר
מוכנה לקבל את דמי השכירות. משלב מסויים סירבה עמידר לקבל ממנו תשלום דמי שכירות
כדייר ממשיך, הודיעה לו כי אינו זכאי להנחה בתשלום שכר דירה ונמנעה מלשלוח לו שוברי