ר.ע. מלכא נכסים בע"מ נ' אבו דוגוש (1984)בע"מ

פסק דין

עיקרי התביעה וההגנה

1.התובעת והנתבעת הינן חברות קבלניות שערכו ביניהן מספר הסכמים החל משנת 2002 – וזאת ביחס לשני פרויקטים האחד בנתניה והשני בבאר שבע.

תחילת יחסיהן בהסכם מיום 19.3.02 ובו מכרה הנתבעת לתובעת 80% מזכויותיה במגרש לבנייה בנתניה, וביום 22.10.02 מכרה הנתבעת לתובעת את יתרת זכויותיה באותו המגרש (להלן – הסכם המכר). אותו הזמן עסקה הנתבעת בפרויקט בנייה בבאר שבע הידוע כ"פרויקט מול החורש". הנתבעת נקלעה לחובות ובנובמבר 2002 הוצא מטעם הנושה, בנק לאומי לישראל בע"מ, צו מניעה זמני על העברת הזכויות ב"מגרש נתניה" ע"ש התובעת. זאת בגדרה של תביעה שהגיש הבנק נגד הנתבעת, התובעת וגורמים נוספים ובה נטען על ידו לקדימות זכותו שלו ב"מגרש נתניה" מכוח מישכון קודם של זכויות הנתבעת.

בנוסף נקלע פרויקט מול החורש של הנתבעת (בבאר שבע) למשבר פיננסי ומונתה לפרויקט כונסת נכסים מטעם הבנק המלווה של אותו הפרויקט בבאר שבע (בנק אוצר החייל).

לאחר מו"מ ארוך, שנמשך שנים, נכרת בין הצדדים ביום 2.6.2006 "הסכם הלוואה" – אשר הרקע לכריתתו מבואר במבוא לאותו ההסכם כדלהלן:

"הואיל וביום 20.11.02 הוטל צו מניעה זמני על המגרש בנתניה במסגרת התובענה נוכח טענת בל"ל במגרש בנתניה מכוח מישכון. והואיל והתובענה תלויה ועומדת ועל כן נדברו הצדדים בכוונה למצוא מוצא מחוץ לכותלי בית המשפט.

והואיל במסגרת המגעים פנתה אבו דוגוש בע"מ (הנתבעת) למלכא נכסים (התובעת) למתן הלוואה לצורך כיסוי חובה של אבו דוגוש בע"מ לבל"ל, כך שהאחרון יסיר את המשכון ואת התובענה באשר למגרש בנתניה, וישחרר בטוחות נוספות למלכא נכסים (התובעת) להבטחת השבת ההלוואה.

והואיל ואבו דוגוש בע"מ אף ביקשה סכום הלוואה נוסף לצורך השלמת פרויקט "מול החורש" (בבאר שבע – י.א.) ואף כי המלווה (התובעת) ייכנס לפרויקט מול החורש כיזם לשם השלמתו במהירות, וזאת תוך הבטחת השבת ההלוואה מכספים שיתקבלו ממכירת דירות בפרויקט "מול החורש", ולרבות חלוקת רווח מפרויקט זה.

והואיל ואבו דוגוש (הנתבעת) הסכימה להעמיד למלכא נכסים (התובעת) בטוחות שונות, בכדי להבטיח השבת מלוא כספי ההלוואה המצטברת לידיה של מלכא נכסים, ולאחר פרעון ההלוואה לשחרר את הבטוחות לידיה של אבו דוגוש בע"מ". (להלן – "הסכם ההלוואה").

הארכתי בציטוט הפיסקאות הנ"ל מהמבוא להסכם ההלוואה – שכן מנוסחים בהם תמצית המערכות החוזיות שבין הצדדים.

עפ"י הסכם ההלוואה הלוותה התובעת לנתבעת סכום מצטבר של 4,950,000 ₪. מסכום זה 2,950,000 ש"ח נועדו לכיסוי חובה של הנתבעת לבל"ל וזאת כנגד שחרור המגרש בנתניה משעבודי בל"ל והסרת תביעות בל"ל בעניין מגרש נתניה. בנוסף ימחה בל"ל לתובעת שעבודים שהיו לזכותו כנגד הנתבעת על מגרש ודירה בבאר שבע.

יתרת ההלוואה, 2,00,000 ₪, נועדה עפ"י הסכם ההלוואה לכיסוי ומימון ההוצאות השוטפות של הנתבעת לשם השלמת פרויקט "מול החורש" בבאר שבע.

2.בכתב התביעה טוענת התובעת כי הלוותה לנתבעת את מלוא הסכום האמור בהלוואה (4,950,000 ₪) ועל כך הוסיפה והלוותה לה סכום נוסף (בערכי קרן) של 666,000 ₪ לצורך השלמת פרויקט מול החורש. סכום ההלוואה הכולל מסתכם אפוא (בערכי קרן) ב- 5,616,000 ₪.

הנתבעת פרעה רק סכום של 3,926,796 ₪ ועל כן יתרת חוב ההלוואה (קרן) הינה 1,689,753 – ובתוספת הריבית וההצמדה (הקבועים בהסכם ההלוואה) מסתכם עפ"י הסכומים הנטענים בתביעה (למועד הגשת התביעה) בסכום כולל של 3,926,796 ₪ (אולם, ר' לעניין סכום זה את המפורט בסעיף 24 בפס"ד זה להלן).

בנוסף תובעת התובעת סכומים נוספים מהנתבעת שעניינם בהפרה נטענת של "הסדר ביניים" כפי שאושר בין הצדדים בבימ"ש המחוזי בבאר שבע ביום 6.4.2009 – וסכום זה מסתכם (ליום התביעה) ב- 388,889 ₪.

סכום נוסף הנתבע על ידי התובעת הינו 400,000 ₪ (בצירוף ריבית) המגיעים לה לטענתה מכוח ס"ק 33.4.1 להסכם ההלוואה כתשלום רווח יזמי קבוע מרווחי הפרויקט. הסכום הכולל של רכיב זה בתביעה הינו 497,490 ₪.

סכום התביעה הכולל (ליום הגשת התביעה) מסתכם אפוא ב- 4,600,652 ₪.

3.הנתבעת מאשרת כי סכום ההלוואה שהחזירה הינו כמפורט בכתב התביעה, כי אכן קיבלה מהתובעת את מלוא סכום ההלוואה שבהסכם ההלוואה (4,950,000 ₪) וגם סכום נוסף, למימון פרויקט מול החורש, אולם הסכום הנוסף לטענתה הסתכם ב- 358,980 ₪ ולא ב- 666,000 ₪ כטענת התובעת.

על כן, לטענת הנתבעת, יתרת קרן ההלוואה שלא נפרעה על ידה מסתכמת ב- 1,467,564 ₪.