ר.מ. שביט_מבנים חברה לבנין השקעות_ופיתו נ' פקיד שומה באר-שבע

פסק - דין

לפני שלושה ערעורים של שתי חברות אחיות ובעל מניותיהן, הקשורים בעבותות זה בזה, ולכן הדיון בהם אוחד, כאמור בהחלטתה של כב' השופטת אבידע מיום 18/11/02.

בשנת 2008 הועברו הערעורים לשמיעה בפני ומאז נשמעו מספר רב של ישיבות, בהן נחקרו עדי הצדדים. ההליך הושלם בחודש מאי 2010, עת הוגשו סיכומי ב"כ המשיב והגיע מועד מתן פסק הדין.

הערת פתיחה

בסיכומיו טוען ב"כ המערער, כי תיק זה הינו דוגמא בוטה לניצול לרעה של הכח הרב המצוי בידי המשיב, שבסמכותו לנהל הליך מעין שיפוטי, תוך "ניפוח" השומות, במטרה לגרום לאזרח להתפשר, מחשש לשומות בסכומים אדירים, שהוצאו ללא כל הצדקה.

כפי שהוברר בסיומו של ההליך, אין לאמירה מאשימה זו כל הצדקה. ערעורו של האזרח – המערער התקבל רק בחלקו ולא נמצא כי כל השומות היו מוגזמות, כטענתו. המערער לא הקל את מלאכת בירור טענותיו על המשיב או על בית המשפט, ובחר לפרוש משנתו טיפין טיפין, תוך הצגה חלקית של הנתונים אשר שימשו בסיס לדיווחיו. מכאן, שלא היתה כל הצדקה להטיל דופי בעובדי המשיב וראוי היה כי ב"כ המערער ירסן את אמירותיו.

ועוד מילה טרם דיון, מדובר בשומות המשתרעות על פני מספר שנים ונישומים. הסוגיות שהן מעוררות שאלות סבוכות, טענות הצדדים היו מפותלות וגם ההכרעה בהן לא היתה קלה, בלשון המעטה.

הערעורים וטענות הצדדים

עמ"ה 521/02

ערעורה של ר.מ.שביט מבנים (להלן : "שביט מבנים"), מתייחס לשנות המס 1995-1998.

בהודעה המפרשת את נימוקי השומה, מנמק המשיב את אופן חישוב שומתה של שביט מבנים לעניין שני רכיבים – דמי ניהול וחיוב לפי סעיף 8א לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן : "הפקודה").

באשר לדמי הניהול, מציין המשיב, כי שביט מבנים רשמה רכיב זה כהוצאה ששילמה לחברת ש.א.ב – חברה קשורה (להלן: "שאב") ובכך הקטינה את הכנסתה החייבת במס. במקביל רשמה חברת שאב סכומים אלו כהכנסה, אך לא חויבה במס בגינם שכן קיזזה כנגדם הפסדים עסקיים.

בנוסף, בשנת המס 1997 חלה ירידה משמעותית בהכנסותיה של חברת שאב מדמי ניהול, לעומת שנות המס 1995,1996, שאינה תואמת את הקיטון במחזור לעומת השנים הנ"ל. עוד נטען, כי חברת שאב לא הוכיחה שסיפקה שרותי ניהול לשביט מבנים ו/או שדמי הניהול מבוססים על תחשיב כלכלי כלשהוא.

המשיב טוען, כי הנתונים דלעיל מוכיחים שלא היו דמי ניהול כלל. לטענתו, שביט מבנים לא הוכיחה שבפועל סופקו לה שירותי ניהול וכן לא הוכיחה שקיים יחס סביר בין דמי הניהול ששולמו על ידה לעומת שירותי הניהול שסופקו לה.

לאור טענות אלו, לא התיר המשיב את ניכוי ההוצאה בגין דמי ניהול, בכל שנות המס שבערעור.

באשר לחיוב על פי סעיף 8א לפקודה, טען המשיב, כי שביט מבנים לא דיווחה על רווחי ביניים, בגין פרויקט שבוצע על ידה וביצועו נמשך למעלה משנה, בניגוד לאמור בסעיף 8א לפקודה, ולכן הוסיף המשיב את רווחי הביניים להכנסתה החייבת של החברה הנישומה.

בהודעה המפרטת את נימוקי הערעור מציינת שביט מבנים, כי ספריה לא נפסלו על ידי המשיב. עוד היא מציינת, כי עמדותיו של המשיב הינן חסרות היגיון ואף קיצוניות, תוך שהן מתעלמות מנתונים מהותיים לסוגיות שבמחלוקת. לדידה, המשיב נהג כלפיה בחוסר תום לב ולא התייחס לטענותיה באוזן קשבת ובנפש חפצה.

באשר לדמי הניהול, מציינת שביט מבנים, כי היא אינה מעסיקה עובדים, לרבות עובדי מינהלה, ולכן כל השירותים הנדרשים לפעילותה מסופקים על ידי חברת שאב. במסגרת שירותים אלו נכללים שירותי ניהול (מנהלים), הנהלת חשבונות, דואר, שירותי משרד, טלפונים ושירותי כח אדם.

לטענת המערערת, קביעת גובה דמי הניהול נעשתה בצורה אובייקטיבית עוד בשנת 1993. לטענתה, במסגרת היותה קבלן מבצע בפרויקט שלווה בליווי בנקאי, שמאי מטעם הבנק שם את הוצאות ההנהלה וההוצאות הכלליות שלה והעמידם על סך 62,000 ₪ לחודש. קביעה זו אומצה על ידי החברה וכך נהגו החברות האחיות, במשך שנים רבות לפני שנות המס נשוא ערעורים אלו.

באשר לדמי הניהול בשנות המס 1997,1998, טענה שביט מבנים, כי בשנים אלו חלה ירידה משמעותית בהיקף פעילותה ולכן, בהחלטה משותפת עם חברת שאב, הוחלט להפחית את דמי הניהול ולהתאימם לרמת השירותים שניתנו בפועל למערערת.