קשני נ' א.ב. זהבי בע"מ ואח'

פסק דין

פסק הדין ניתן בארבע תביעות שטריות שהגיש התובע נגד הנתבעים במהלך שנת 2005 בגין שיקים שונים שהוגשו לארבעה תיקי הוצאה לפועל: תיק הוצל"פ מס' 01-03919-06-1 שנפתח על סך 53,647 ₪ בגין שיק מס' 652 (תיק בש"א 153867/06); תיק הוצל"פ מס' 01-93679-05-0 שנפתח על סך 154,952 ₪ בגין שיק מס' 635 (תיק בש"א 183942/05); תיק הוצל"פ מס' 01-13572-75-5 נפתח על סך 407,916 ₪ בגין שיקים שמספרם 641-638, ו- 651-647 (תיק בש"א 150774/06); ותיק הוצל"פ מס' 01-05305-75-8 שנפתח על סך 159,148 ₪ בגין שיקים שמספרם 644-646 (תיק בש"א 184503/05).

הדיון בתיקים הנ"ל אוחד בעקבות החלטתה של כב' הרשמת עפרון מיום 27/3/06, ומדובר בתביעות בסכום כולל של 777,800 ₪.

התביעה הגיעה לממדים של "תיק ארגז", התנהלו דיוני הוכחות רבים, הוגשו בקשות ביניים רבות, לרבות ערעור על החלטת רשם, בקשות לצווי הבאה, בקשות להטלת עיקולים, בקשה להעביר את התיק לחקירה משטרתית, בקשות מוסכמות להארכת המועד להגשת סיכומים. כמו כן הוגשו מספר בקשות לאחר הגשת סיכומים מטעם הצדדים, ובכלל זה בקשה לצירוף ראיות, וההחלטה האחרונה שניתנה בתיק היא מיום 17/5/13.

היות שמדובר בתביעות שטריות, נטל ההוכחה הראשוני מוטל על הנתבעים.

טענות הנתבעים

נתבע 2 (להלן: "הנתבע") הוא הבעלים של נתבעת 1 שהיא חברה קמעונאית העוסקת במכירת סולר ומוצריו (להלן: "הנתבעת").

בשל הליכים משפטיים נגד חברת דור אנרגיה ובשל עליית מחירי הסולר, נקלעה הנתבעת לקשיים ברכישת כמות מספקת של סולר מחברת דלק.

במחצית חודש 9/05 פנה מר יוסף דורון עוז (להלן "עוז") באמצעות מתווך בשם מר ציון חלובה (להלן: "חלובה") אל הנתבעת והציע למכור לה סולר במחיר אטרקטיבי. הנתבעת קיבלה את ההצעה.

השיקים הנ"ל נמסרו במספר עסקאות במהלך פגישות שונות שנערכו בקשר אליהן, אך רוב הסחורה שבגינה נמסרו השיקים לעוז לא סופקה, לא התקבלו חשבוניות או קבלות כלשהן ולא הונפקו תעודות כלשהן בנוגע לאספקת הסולר. בעקבות החלטה של כב' הרשמת עפרון מיום 29/12/05, שילם הנתבע במזומן סך של 69,000 ₪ בגין יתרת התמורה עבור אותו קטן מהסולר שסופק בפועל.

בעסקה הרביעית הציע התובע לנתבע בנוכחותו של עוז למכור לו סולר ישירות וגם לנכות לו שיקים במישרין, אולם הנתבע סירב שכן לא היה מעוניין בכסף אלא בסולר.

מדובר בתרגיל "עוקץ" שביצע התובע יחד עם חברו עוז על גבם של הנתבעים, בתחכום רב ובחוסר תום לב תוך ניצול מצוקתם של הנתבעים, ובעקבות זאת הוגשה תלונה למשטרה. הנתבעים מסרו שיקים דחויים עבור סולר שלא סופק לידיהם כלל.

שמו של התובע לא הופיע על השיקים, ולא ניתנה לעוז הרשאה להשלים את הפרטים החסרים בשיקים באופן שנעשה בפועל.

התובע הוא צד קרוב לשטר ולעסקה יחד עם עוז, והוא נטל את השיקים בחוסר תום לב ולא בעד ערך. התובע השתתף בהבטחות הרבות של עוז לאספקת הסחורה וידע כל אותה עת כי לא ניתן כל ערך בתמורה לשטרות שהוא אוחז.

טענות התובע

מדובר בתרגיל "עוקץ" של הנתבעים אשר פיתו את התובע להעביר להם, באמצעות עוז, כספים בסך של 777,800 ₪ כנגד שיקים של הנתבעת ובערבותו האישית של הנתבע. הנתבעים לא כיבדו את השיקים והתחמקו מתשלום החוב לתובע, תוך העלאת טענות שקריות בדבר התחייבות של התובע לספק סולר, אף שהתובע מעולם לא עסק ברכישה ובמכירה של סולר.

בידי התובע מסמך בכתב שלפיו הנתבעים מאשרים כי קיבלו תמורה כספית עבור שמונה שיקים שמספרם 644 עד 651.

השיקים של הנתבעת נמסרו לידי התובע על ידי עוז ועל ידי הנתבע בתמורה ובתום לב. התובע נתן לעוז הלוואה על סך 120,000 ₪ בעקבות בקשת קרוב משפחה של עוז בשם מר אסי מדלה שעבד עם התובע. עוז השיב 50,000 ₪ ונותר חוב ע"ס 70,000 ₪. עוז טען כי החל לעסוק במכירת סולר וביקש מהתובע להשיב את יתרת חובו מעיסוק זה. עוז אמר לתובע כי הוא מצוי בקשרי שותפות עם הנתבע בעסקי הסולר, וכי יוכל להביא שיקים של הנתבע לניכיון ומתוך הסכום הזה להחזיר את יתרת סכום ההלוואה בדרך של העברת 10,000 ₪ מכל 100,000 ₪ מהשיקים הנ"ל שסכומם הכולל הוא כ- 700,000 ש"ח. הנתבע ניסה "לרכוש" את אמונו של התובע בכך שפרע שיק של הנתבעת בסך של 15,500 ₪, אולם לאחר מכן החלו לחזור כל השיקים של הנתבעת, ואז התובע הבין שהסתבך.

בעסקה הראשונה שלח התובע את מר שניר שלג לוודא את אמינות השיק על סך 140,000 ₪ ולדרוש ערבות אישית של הנתבע לשיק. בעסקה השנייה נשלח מר אסי מדלה עם סכום שיקים בניכוי סך של 10,000 ₪ על חשבון חובו של עוז כלפיו, וגם באותו מועד חתם הנתבע כערב אישית, ובעקבות זאת אישר התובע את העברת הכספים בגין השיקים לעוז, כשהנתבע טען כי הסולר הוזרם לו.

מרבית הכספים בגין שתי העסקאות שולמו באמצעות התמורה שהתקבלה ממכירת בית אביו של התובע, מר יהודה קשני. התובע ואביו הלכו יחד למשוך כספים במזומן בסך של 225,000 ₪.