קרשין נ' עיריית תל-אביב

פסק דין

1.לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט לעניינים מקומיים בתל אביב (כב' השופט גיא הימן) בת.פ. 8305/08.

2.בהכרעת הדין מיום 17/10/12 הורשע המערער בעבירה של אי קיום צו שיפוטי לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק").

בגזר הדין מיום 18/2/13 הושת על המערער עונש מאסר בין 90 יום שיבוצע על דרך של עבודות שירות וכן הושת עליו קנס בסך 35,000 ₪ כמו כן הופעלה התחייבות אשר רבצה לפתחו בת.פ. 8778/05 .

מאחר שהחיוב בחתימה על התחייבות בוטל במסגרת עפ"א 80044/05, הגיש המערער בקשה בעניין לבית המשפט ובהחלטה מיום 5/3/13 קבע כב' השופט, כי אפילו אין ההתחייבות תקפה, הרי בנסיבות המקרה דנן סכום הקנס יישאר בעינו שכן לפי סעיף 210 לחוק, מדובר בקנס ובקנס יומי לכל יום של הפרה ושיעור הקנס שנגזר מקל עד מאוד עם המערער.

3.בהודעת הערעור המקורית שהוגשה בתיק זה בחודש פברואר 2013 והשתרעה על 21 עמודים, גולל המערער את כל ההתנהלות בינו ובין עיריית תל אביב ואת ההחלטות השיפוטיות שניתנו בענייננו.

העלה תיאוריות קונספירציה כאלו ואחרות, באשר לסיבה ולפיה במהלך השנים הרבות שבהם הוא מתנהל בבית משפט לעניינים מקומיים, התחלפו השופטים אשר דנו בתיקים השונים (אציין בעניין זה, כי על פי סדרי העבודה בבית משפט השלום, הכהונה בבית משפט לעניינים מקומיים אינה כהונת קבע אלא לפרק זמן לא ארוך באופן יחסי ולאחר אותה כהונה, עובר השופט לכהן בתיקים אחרים בבית משפט השלום ואין שחר לטענות שהועלו בעניין זה).

בערעור התמקד המערער בנושאי אי חוקיותו ואי סבירותו של התנאי שבו הותנה היתר הבניה.

לאחר הגשת הערעור, ומתן החלטה ולפיה תוגש הודעת ערעור תמציתית, הוגשה הודעת ערעור מתוקנת (הגם שלא נערכה בהיקף אשר נקבע מראש).

4.אציין , כבר עתה כי דין הערעור להידחות.

א)המערער רכש זכויות בנייה בגג בניין ברחוב המלך ג'ורג' 76 בתל אביב ובנה דירת גג על חלק מהגג, במפלס הקומה הרביעית, על פי היתר שניתן בשנת 1974.

בשנת 1991 הוא הגיש בקשה להיתר למימוש יתרת זכויות הבנייה בקומה הרביעית.

היתר שניתן לו בשנת 1995 לבצע עבודות בנייה הכוללות בין השאר תוספת שטח של כ- 51 מ"ר בדירת הגג, ניתן בכפוף לביצוע תנאים וביניהם שיפוץ המבנה בהתאם למפרט לשיפוץ של חברת ש.מ.מ. מיום 31.1.95 כפוף להתחייבות לביצוע השיפוצים מיום 2.4.95 וכן הבטחת גישה לגג העליון מחדר המדרגות. (להלן: "התנאי").

ב)אין מחלוקת על כך, שבטרם הוצא ההיתר חתם המערער על התחייבות לשפץ את הבניין אך הוא טוען כי התחייבות שכזו היא לא חוקית ובא כוחו טען בערעור, כי בתיק אחר בעניין אחר קבע בית משפט, כי התחייבות שכזו אינה חוקית.

אין גם מחלוקת על כך, שהמערער לא שיפץ את הבניין על פי התנאי.

ג)כתב האישום בעקבותיו ניתן פסק דינו של בית משפט קמא ,הוגש בגין עבירה של אי קיום צו שיפוטי וזו בפעם השנייה.

ד)המערער מסתמך רבות על פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי ביום 29/3/07 על ידי כב' השופטת שבח במסגרת עפ"א 80044/05 ו- 80026/06, (להלן: "פסה"ד של השופטת שבח") וטוען, כי נקבע בפסק הדין, כי התנאי בהיתר בדבר שיפוץ הבניין אינו סביר ובלתי חוקי וכי בנסיבות אלו, לא היה זה ראוי להתייחס אליו כאל עבריין ולפעול נגדו בכלים של המשפט הפלילי ולהגיש נגדו אישום בגין עבירה של אי קיום צו שיפוטי.

בנסיבות אלו, אדרש בהרחבה לפסק דינה של כב' השופטת שבח על מנת להמחיש, כי ההרשעות נגד המערער נשארו בעינן.

לא נקבע, כי התנאי לשיפוץ בטל וכי לא ניתן לפעול נגדו בגין אי קיום צו שיפוטי בעניין זה.

בפסק הדין של כב' השופטת שבח, פורטו בהרחבה חמישה כתבי אישום שונים שהוגשו נגד המערער בבית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב.