קרסטוב נ' קוגן ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי בגין נזק רכוש שנגרם לרכב התובע.

הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן בדרך הקבועה בסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984.

העובדות בקצרה;

גרסת התובע –

התובע טען בכתב התביעה, כי ביום 3.8.09, שעה 20.00 או בסמוך לכך, עצר את רכבו בכניסה לשכונת המגורים על מנת לאפשר לרכב הנתבע לחלוף על פניו, כשלפתע, רכב הנתבע פגע בחלק השמאלי אחורי של רכבו. כתוצאה מכך, נגרמו לרכבו נזקים שונים בסך של 2,194 ש"ח.

גרסת הנתבע –

הרכב היה נהוג על ידי בת זוגו, באותה עת נסעה סמוך לביתה, רכב התובע נסע בכיוון הנגדי ותוך כדי סטה רכב התובע לעבר רכב הנתבע והנהגת, על מנת להימנע מפגיעה, סטתה ימינה וכך גם רכבה נפגע מצד ימין, מהצמחייה שהיתה במקום.

כל צד טוען שהאשמה רובצת לפתחו של הצד השני.

מטעם התובע העיד התובע בעצמו וחברו מר אלוף אלכס ומטעם הנתבע, העידה הנהגת, גב' אירה קוגן.

לאחר ששמעתי את גרסאות הצדדים והתרשמתי מהם בצורה בלתי אמצעית והוצגו בפני תמונות של מקום התאונה, הנני דוחה את התובענה ואם היתה עומדת בפני תביעה שכנגד, הייתי דוחה גם אותה.

מדובר בגרסאות של בעלי דין הסותרות אחת את השנייה ואין לנו עדות חיצונית. עדות מר אלוף אלכס אינה מקובלת עלי:

(1) עד זה לא ראה את מנגנון הפגיעה, הוא עמד במקום ,שלא ברור , אם ראה את התאונה;

(2) שם של עד זה לא צוין על ידי התובע בטופס ההודעה לחברת הביטוח.

(3)העד אישר כי הוא הובא ברגע האחרון על ידי התובע וזאת משום: "....אני לא יודע, הוא ביקש ממני לבוא היום כי נינה לא יכולה לבוא" (עמ' 4, שורה 5 לפר').

(4) מדובר בחברו של העד שהיה נוכח בחצר ביתו בטרם שהתובע הגיע לביתו ולא ברור כיצד נכס לביתו.

עדות זו , איני נותן בה אימון ומשקלה נמוך מאוד, ואינה מסייעת בידי התובע.

ביחס לגרסאות הסותרות של שני הצדדים, אני קובע כי התובע לא הוכיח את תביעתו ולא הוכיח את גרסתו בפני, כי רכבו עמד ורכב הנתבע סטה לעברו, בגרסה זו אין כל הסבר מדוע דווקא רכבה גם נפגע בצד ימין מהצמחייה, אם היא סטתה לכיוון שמאל.

יחד עם זאת, אני קובע כי גרסת הנהגת מטעם הנתבע, כפי שהובאה בפני גם כן מדובר בעדות יחידה. הסיפור שהיתה סטייה מטעמו של הנהג לא הובאו מספיק ראיות על מנת להוכיח אותה. אם גרסתה נכונה, היה צריך להיות שפשופים לאורך כל רכבו של התובע ולא כך הדבר. העובדה כי הנזק הוא בחלקו האחורי של רכב התובע, מלמד על ביצועה של סטייה על ידי מי מהצדדים בשלב מאוחר בהליך הנסיעה.

הן התובע והן הנתבע לא הצליחו להוכיח הליך הפגיעה וגרסאות הצדדים גרסאות שקולות ואין מקום להעדיף אחת על פני השנייה.