קרן נ' המשותף

החלטה

המשיב הגיש תובענה בדרך של המרצת פתיחה, בה התבקש בית המשפט:

א. להצהיר כי בינו לבין המבקשת (נציגות הבית המשותף), נכרת הסכם ביום 28.8.13

ב. להצהיר כי ההסכם תקף ומחייב את הצדדים.

עניינו של ההסכם הנטען בתשלום חוב למבקשת, בגין הוצאות הבית המשותף והסדרת השימוש בחלקים מהרכוש המשותף, כמפורט בתובענה.

המבקשת טוענת, כי יש לדחות את התובענה על הסף, מחמת העדר סמכות עניינית /או אי הגשת תצהיר התומך בהמרצת הפתיחה.

המשיב מתנגד לבקשה.

סמכות עניינית

סעיף 72 לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969 מקנה סמכות למפקח על רישום מקרקעין לדון בסכסוכים שונים בין בעלי דירות בבית משותף, בין היתר בנוגע לרכוש המשותף (סמכות לא-ייחודית) והשתתפות בהוצאות (סעיף 58 לחוק).

בניגוד לטענת המבקשת, אין מדובר בסמכות ייחודית, אלא בסמכות מקבילה של המפקח על רישום מקרקעין, ככל שהסמכות נוגעת לשימוש ברכוש המשותף כאמור בסעיף 78(ב) שזו לשונו:

"סכסוך בין בעלי דירות בבית משותף בדבר הסגת גובל מצד בעל דירה לגבי דירה אחרת או לגבי הרכוש המשותף, רשאי התובע להביאו, לפי בחירתו, לפני בית משפט מוסמך או לפני המפקח".

המשיב בחר להביא תביעתו לפני בית המשפט, ולכן השאלה היא מהו "בית המשפט המוסמך".

שאלה זו מוכרעת על פי מהות הסעד המבוקש, והשווי הכספי הגלום בו (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, עמ' 489).

מדובר בסעד הצהרתי, שהסמכות לתיתו נתונה הן לבית משפט השלום והן לבית המשפט המחוזי (סעיף 75 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב], התשמ"ד - 1984).

שוויו של הסעד (הנוגע להשתתפות בהוצאות) הוא 11,295 ₪ לטענת המבקשת (כאמור בסעיף 6 לתצהיר התומך בבקשתה). המשיב התחמק מציון הסכום השנוי במחלוקת, הן בהמרצת הפתיחה והן בתגובה לבקשה, והכביר מילים אודות רצונה של המבקשת "לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה".

הדעת נותנת כי מדובר בסכום בו נקבה המבקשת או סכום דומה לו, שכן עניינה של הבקשה בהשתתפות בהוצאות הבית המשותף.

לפיכך, הסמכות לדון בתובענה מוקנית לבית משפט השלום ולא לבית משפט זה.

אמנם, אין מקום לדחית התביעה על הסף בנסיבות הענין וניתן היה להסתפק בהעברתה לבית המשפט המוסמך, אך לאור העובדה שהמשיב לא ביקש העברתה לבית משפט השלום, התביעה נמחקת בשל חוסר סמכות עניינית.

המשיב ישלם למבקשת הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪.

ד"ר דפנה אבניאלי, שופטת