קרן נ' בנק אוצר החייל נתניה 14346

החלטה

1.המבקש עותר לקבלת רשות ערעור של החלטתה מיום 30.6.2011 של כב' רשמת ההוצל"פ גב' אליהו מירב בתיק הוצל"פ 01-62987-02-1. בהחלטה האמורה נדחתה בקשתו של המבקש לבטל את צו עיכוב היציאה מן הארץ שניתן כנגדו תוך שצויין כי רשאי המבקש לעתור לבטול זמני ומוגדר של הצו.

2.מנוסח ההחלטה עולה כי נתנה לבקשה חוזרת של המבקש ואולם המבקש לא טרח לצרף את הבקשה מההחלטה הקודמת. נראה כי חלף המועד לעתור על אותה החלטה ובבקשה שבפני לא הציג המבקש טעם כלשהו לצורך בעיון חוזר, אלא אף הרחיב עתירתו לביטול כל ההגבלות שהוטלו עליו בהתאם לסעיף 66 א' לחוק ההוצל"פ.

3.בנוסף הגיש המבקש בקשה למתן צו שיורה למשיב להשיב לשאלות שונות שהציג לו.

המשיב הגיש תגובתו לבר"ע וכן תשובה לבקשה למתן צו לשאלות והמבקש מסר תשובה לתגובת המשיב בעניין השאלות.

לאחר עיון בכל כתבי הטענות והנספחים מצאתי שדינה של הבר"ל להדחות כמו גם הבקשה למתן צו לשאלות.

4.במסגרת בקשות בתיק ההוצל"פ מנסה המבקש לערער על פסק הדין הסופי והחלוט שניתן ע"י ביהמ"ש וזאת בין אם במישרין ובין אם בעקיפין.

לשכת ההוצל"פ מבצעת פסקי דין והיא נעדרת כל סמכות לבחון את פסה"ד, נכונותו או הגיונו.

נראה כי המבקש מיצה את האפשרות לתקוף את פסה"ד ברך של ערעור ובקשה לביטולו וכל הטענות נדונו בערכאות המתאימות ונדחו.

5.סעיף 66 א' האמור עניינו בהטלת הגבלות על חייב בעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו ונועד להרחיב את אמצעי האכיפה שניתן להפעיל כנגד חייבים סרבנים.

מדובר בסנקציות שבאו להחליף את פקודת המאסר ופחותות בחומרתן.

הטלת הסנקציות מסורה לשיקול דעתו של הרשם ולא מצאתי כי טעתה הרשמת בהפעלת שיקול הדעת.

6.חוקי יסוד אליהן מפנה המבקש לא מונעים הטלת הסנקציות וזכות הקנין של הזוכה שיקבל את מה שפסק לו ביהמ"ש הינה זכות חוקתית שאיננה פחותה מהזכויות האחרות.

7.התנהלותו של המבקש והעובדה שאיננו מציע דרך כלשהי לשלם את חובו למשיב מצביעה על היותו חייב סרבן שיש הצדקה להפעיל כנגדו את הסנקציות שעפ"י סעיף 66 א' האמור.

ראוי למבקש שבמקום להגיש בקשות סרק יתמקד במציאת פתרון לתשלום החוב.

8.הבקשה למתן רשות ערעור נדחית וממילא נדחית אף הבקשה למתן צו לשאלות.

המבקש ישלם למשיב הוצאות הבקשות בסך של 2,500 ₪.

ניתנה היום, ו' אלול תשע"א, 05 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.