קרן ואח' נ' בנק אוצר-החייל סניף שד' בנימין ואח'

פסק דין

מדובר בתביעה שהגישו התובעים כנגד הנתבעים, בגין נזקים שנגרמו להם על פי טענתם עקב מעשי הנתבעים.

בשל אופי טיעוני התובעים יובא האמור בסיכומיהם בהרחבה.

בסיכומיהם טענו התובעים, בין היתר, כדלקמן:

בפני בית המשפט מובאת תובענה כנגד הנתבעים כמקרה מיוחד וחריג וזאת, לאחר ששני פסקי הדין שניתנו בבית משפט השלום בתל-אביב לטובת הנתבע 1-הבנק כנגד התובעים, היו שגויים, והם ניתנו בעקבות מעשי הטעיה ומרמה של הנתבעים, תוך ניצול בית המשפט וכל זאת, כאשר התובעים אינם חייבים דבר לבנק ולא יכלו להגן על עצמם בצורה נאותה.

הנתבע 1 – בנק אוצר החייל הגיש כנגד התובעים בבית המשפט השלום בת"א שתי תביעות בסדר דין מקוצר בת.א. 70496/01, ובת.א. 72281/01.

כנגד התובעים ניתנו פסק דין מבלי שניתנה להם רשות להתגונן כנגד התביעות ובעקבות פסקי הדין וקריסת עסקי התובעים, לא היתה בידי התובעים האפשרות לממן עורכי דין להגשת טענות הגנה בבית המשפט והם נאלצו להגן על עצמם ללא יצוג משפטי ובעקבות כך נפתחו כנגדם תיקי הוצל"פ.

הנתבע 1 פתח בלשכת הוצל"פ ת"א, שני תיקים שהוגשו בתרמית כנגד התובעים, כמפורט להלן:

תיק הוצל"פ 01-62987-02-1 על פי פסק דין בבית משפט שלום בת"א בת.א. 70496/01, מיום 3.7.01, כאשר סכום התביעה במקור עמד על 176,202 ₪.

תיק הוצל"פ 01-84182-01-1 על פי פסק דין בבית משפט שלום בת"א בת.א. 72281/01, מיום 26.6.01, סך התביעה במקור 49,602 ₪.

התובעים טוענים כי לא היו חייבים הכספים שנטענו על ידי נתבעת 1 ובפועל, מדובר בנתבעים שפעלו בחוסר תום לב, תוך הפרת הסכמים והצגת מצג כוזב וזאת , בין היתר, לאחר שהנתבע 1- בנק אוצר החייל בע"מ (להלן: "הבנק"), חייב את הנתבעים לפתוח תוכנית חסכון כתנאי לקבלת אשראי וזאת, כאשר חשבונם היה בחובה, תוך הפרת האיסור של התניית שירות בשירות.

בפרוטוקול הדיון בבית המשפט מיום 7.12.08, נחקר נתבע מס' 3 מר יובל בן שבת, אשר הודה כי החוב האמיתי שהיה לתובעת 2 בבנק, עמד על הסך של 50,000 – 60,000 ₪ בלבד ומכאן, ששתי התביעות כנגד התובעים שהוגשו על סך של 176,202 ₪ ו- 49,602 ₪, היו חסרות בסיס.

כאשר נשאל מר בן שבת מדוע לא תיקן את כתב התביעה בבית משפט השלום, לאחר שהתברר בדיון מוקדם שהתקיים כי קיים פער של 200,000 ₪ בין החוב האמיתי לחוב שבכתבי התביעה, ענה מר בן שבת, כי הבנק לא היה אמור לתקן את כתב תביעתו וזאת תוך כך שציין, שבעת הגשת התביעה היו הנתבעים חייבים את סכום כתב התביעה ולאחר קיזוז תוכנית החסכון ממכירת הרכב, ירד הסכום.

מתוך האמור לעיל עולה, כי בתשובת הנתבע 3 – מר בן שבת קיימת הודאה לכך שכתבי התביעה בבית משפט השלום הוגשו בתרמית, תוך העלמת העובדה שבמועד הגשת כתבי התביעה עמדה בידי הבנק תוכנית חסכון של התובע שעמדה ביתרה של סך 106,406 ₪.

במהלך חקירתו של הנתבע 3 מיום 7.12.08, כאשר נשאל הנתבע 3 מדוע לא קיזז את הסך של 100,000 ₪ מתוך סך התביעה, ציין, כי על פי המסמכים שהיו בידי הבנק, יש לבנק זכות להחליט לאן להעביר את הכסף, והבנק בחר להעביר את הסכום על חשבון חוב החברה-הנתבעת 2 ומתוך דבריו של הנתבע 3, עולה התנהלות בתרמית של הבנק וזאת, לאחר שלא עמדה בידי הבנק הזכות להחליט בשרירות להיכן להעביר את סכום תוכנית החיסכון ואיזה חוב לזכות באותו סכום. כן לא עמדה לבנק הזכות, להחליט מתי יגלה לבית המשפט את דבר קיומה של אותה תוכנית חסכון.

בנוסף, הנתבעים שיקרו והטעו את בית המשפט בכל הנוגע למצב החוב האמיתי של התובעים, בכל הנוגע ללקיחת המכונית מביתו של התובע ללא הצדקה, בכל הנוגע להבטחות לגובה האשראי, אשר הובטח לתובעים ובאשר להבטחות הבנק לתובעים כי יזוכו בריבית בתוכנית החיסכון באותו גובה ריבית שיחוייבו בגין האשראי, שהרי אין זה הגיוני כי מצד אחד יקחו התובעים אשראי מהבנק וישלמו ריבית ומצד שני, יקבלו בתוכנית חיסכון ריבית נמוכה יותר.

בנסיבות אלה, מחוייב בית המשפט להעדיף את כללי האמת והצדק על פני תקנות סדרי דין ופרשנות.

בפעולותיהם של הנתבעים גרמו הנתבעים חיובי יתר לתובעים ונזקים המבוססים על נתונים כדלקמן:

יתרת חשבון 150035 בחשבונו האישי של התובע בסניף הבנק הראתה ליום הגשת התביעה יתרת חובה של 7,662.61 ₪.

יתרת החובה בגין ההלוואה לרכישת מכונית עמדה על הסך של 56,000 ₪.