קרמזי נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה להאריך מועד להישפט בגין דו"ח חניה.

הבקשה הוגשה באיחור ניכר, כאשר הנימוק לכך הוא כי המבקש לא קיבל לידיו את הדו"ח המקורי, ורק לאחר קבלת ההודעה השנייה, נודע למבקש על קיומו.

כאמור, הנאשם קיבל ביום 02/08/11, דו"ח חנייה ולטענתו התוודע על קיומו רק לאחר קבלת ההודעה השנייה. רק ביום 13/09/12, פנה למרכז פניות נהגים, דהיינו, כעבור שנה וחודש ימים. גם אם זה נכון, אין הדבר מהווה תחליף להגשת בקשה בהתאם להוראות הפשוטות והברורות בדו"ח שהחזיק.

כמו כן, המבקש לא ציין בבקשתו בפני מהו היום בו קיבל את ההודעה השנייה ולכן יוצא אני מנקודת הנחה כי סביר להניח שהמבקש לא קיבל את ההודעה השנייה כעבור שנה אלא זמן רב לפני.

בנסיבות אלה היה על המבקש להגיש בקשה להישפט וכל זאת במועד הקבוע בחוק ו/או לחלופין עם היוודע לו לראשונה על קיומו של הדו"ח האמור, מועד שחלף לו לפני שנה ושבעה חודשים, הרי שמדובר באיחור בלתי סביר בעליל.

בנסיבות אלה לא מתקיימות נסיבות המקימות עילה להארכת מועד.

גם לגופו של עניין לא מצאתי בה ממש באשר לא הוכח בפני אף לא לכאורה חשש לעיוות דין.

אשר על כן, לא אוכל להיעתר לבקשה ואני דוחה אותה.

ניתנה היום, כ"ה שבט תשע"ג, 05 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: