קריתם ואח' נ' משרד הפנים

החלטה

1.לפני בקשה להארכת מועד להגשת עתירה מנהלית וכנגדה בקשה לסילוק העתירה על הסף בשל איחור בהגשתה.

2.עיינתי בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין ומסקנתי היא כי בנסיבות העניין אין מקום להאריך את המועד להגשת העתירה ויש למחוק אותה על הסף מפאת השיהוי בהגשתה. אין חולק כי ההחלטה בעניין העותרים ניתנה על ידי יו"ד וועדת ההשגה לזרים ביום 24.3.2010 והעתירה הוגשה רק ביום 17.6.2010 כלומר באיחור ומעבר למועד הקבוע בתקנה 3(ב) של תקנות בתי משפט לעניינים מנהלים, תשס"א-2000. בבקשה להארכת המועד אין למעשה נימוק של ממש לאיחור זה. הנימוקים שעניינם שביתה בבתי המשפט אינם שייכים למועדים המדוברים. גם בנימוק האחר לפיו היה עומס במשרדו של ב"כ העותרים אין די, מה גם שלא הובא הסבר לכך שלא פנה לבית המשפט לפחות בבקשה להארכת המועד.

3.ודוק: מוכן אני להניח כי בכגון דא, הנטל על מבקש הארכה אינו כבד, ואין הוא נדרש ל"טעם מיוחד" (ראו למשל עת"מ (נצ') 1083/05 חברת קרן כרפיס דוד שירותי תברואה 1994 בע"מ נ' החברה הצפונית לאיסוף אשפה ופסולת בע"מ (8.8.2006)). כפועל יוצא מכך, לא בנקל תמחק עתירה מינהלית על הסף ובלבד שהעותר הראה עילה הראויה לבירור. אולם אפילו תחת אמת מידה מקלה זו, לא מצאתי בנסיבות המקרה מקום להאריך המועד. כך הדבר, לא רק בשל היעדרו של הסבר מינימלי לאיחור, אלא אף על יסוד גוף העתירה, ויוסבר: צידה השני של אפשרות הארכת המועד (שבסעיף 3(ג) בתקנות) הוא הקביעה כי העתירה הוגשה בשיהוי. במקרה זה, אכן זו המסקנה. אף העותרים אינם חולקים כי השתהו בהגשת העתירה. מכאן שהשאלה העיקרית היא לעניין סיכויי ההליך והשאלה אם העותרים ביססו עילה מספקת (שאלה הקשורה בטבורה ליסוד השלישי של טענת השיהוי, היא שאלת הפגיעה הקשה בעיקרון שלטון החוק). תשובתי לשאלה זו היא בשלילה במובן זה, שסיכויי ההליך והעילה הנטענת בו אינם מצדיקים את הארכת המועד (וראו סעיף 3(ג) לתקנות). לב העתירה הוא סביב טענת העותרת 2 כי היה מקום לשדרג את מעמדה חרף חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003. אלא שטענה זו נבחנה לעומקה בוועדת ההשגה. זו מצאה, כי אין ממש בטענות העותרת. חשובה לעניין זה קביעות וועדת ההשגה לפיה טענות העותרים נטענו בשיהוי ניכר ככל שהן קשורות בהגדרת "תושב אזור" שבחוק. לקביעה זו של וועדת ההשגה, לא מצאתי מענה בעתירה. זאת ועוד: וועדת ההשגה קבעה כי הבקשה לאישור האחמ"ש הוגשה בחוסר ניקיון כפיים בשל דו"ח המל"ל. גם לעניין זה לא מצאתי תשובה בנימוקי העתירה. לא נעלמה מעיני העובדה כי בפי העותרים היתה טענה נוספת והיא הטענה כי יש למנות את תקופת העיכוב באישור הבקשה לאיחור המשפחות, במסגרת התקופה שחלפה עד לכניסת החוק. לא נעלמה מעיני גם ההחלטה האחרת של וועדת ההשגה, שצירפו העותרים (ע/23), ממנה עולה כי קיימת נכונות להכיר בנסיבות מסויימות בחלוף הזמן גם בתקופה שקדמה לאישור הבקשה לאחמ"ש. אולם בהחלטת וועדת ההשגה נשוא הליך זה נקבע כי אפילו היתה נמנית תקופה זו, לא היה בכך כדי להועיל לעותרים נוכח חוסר ניקיון הכפיים. לעניין זה אין כאמור התייחסות של ממש בעתירה, לא כל שכן בבקשה הדלה להארכת המועד.

4.הבקשה להארכת המועד נדחית אפוא והבקשה לסילוק על הסף מתקבלת במובן זה, שהעתירה נמחקת. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ד אלול תש"ע, 24 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: