קריאף נ' כהן ואח'

פסק דין

בפני תביעתו של התובע כנגד הנתבעים בגין נזקים שנטען כי נגרמו לרכבו של התובע בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 26/10/2011, ברח' הרוקמים בחולון.

ביום 18/2/2013 התקיים בפני דיון בתביעה ונשמעו עדויותיהם של הנהגים המעורבים בה – התובע והנתבע מס' 1.

מחקירותיהם של הנהגים עולה כי קיימות שתי גירסאות מנוגדות לאופן קרות התאונה.

התובע טוען, מחד, כי בעת שנסע ברח' הרוקמים, בנתיב הימני, מכיוון צפון-מערב לכיוון דרום-מזרח, סטה הנתבע ימינה מנתיב נסיעתו, הנתיב השמאלי, וביצע פנייה ימינה תוך שהוא פוגע ברכבו של התובע בחלקו הקדמי-שמאלי.

הנתבע, לעומתו, טוען כי בעת שנסע ברח' הרוקמים, בנתיב הימני, מכיוון צפון-מערב לכיוון דרום-מזרח, נאלץ לסטות מכיוון נסיעתו שמאלה, בשל היצרות הכביש והתמזגות נתיבי הנסיעה לנתיב אחד, ובשלב זה ניסה התובע לעוקפו מימין ולפיכך פגע רכבו של התובע, עם חלקו הקדמי-שמאלי ברכבו של הנתבע, בחלקו האחורי-ימני.

לאחר שעיינתי בעדויות הצדדים בפני, בסיכומי ב"כ הצדדים, בתמונות שהוצגו בעת הדיון ובכתבי הטענות על נספחיהם, החלטתי שיש להעדיף את גרסתו של התובע לאופן קרות התאונה על פני גרסתו של הנתבע, וזאת מכל הטעמים שיפורטו להלן:

ראשית, גירסתו של הנתבע בעדותו לפני סותרת את גירסתו בכתב ההגנה, לפיה: "הנתבעים יטענו כי ביום 26.10.11 עת ביצע רכבם פניה ימינה כדין, יצא רכב התובעת –לעקיפה אסורה של רכב הנתבעים מימין ואגב כך פגע בו" (ההדגשה שלי – י.ב.).

רוצה לומר, על פי הגירסה בכתב ההגנה פנה רכבו של הנתבע ימינה בעת שהתרחשה התאונה ולא סטה שמאלה כפי שהעיד הנתבע בישיבת ההוכחות.

שנית, אופן קרות התאונה כמתואר על ידי הנתבע בעדותו אינו תואם את מנגנון הנזקים הנשקפים מתמונות רכבו של התובע.

מן התמונות עולה כי רכבו של התובע ניזוק באופן ה"חובק" את החלק השמאלי-קדמי של הרכב, עד לפנס הקדמי ממש.

לו היה רכבו של הנתבע מתרחק מרכבו של התובע, כאשר הוא מבצע סטייה לצד שמאל של הכביש, לא היה נגרם כל נזק בחלק הקדמי ממש.

שלישית, מתמונות רכבו של הנתבע עולה כי הפגיעה בו התרחשה בחלק הימני שסמוך לגלגל האחורי, ולא בחלקו האחורי ממש של הרכב.

כאמור, לו היה רכבו של הנתבע מתרחק מרכבו של התובע, תוך סטייה שמאלה, לא סביר כלל כי חלק זה ברכבו היה זה שנפגע.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי התאונה התרחשה באופן בו תיאר אותה התובע בכתב תביעתו, קרי – תוך סטייה ימינה של רכב הנתבעים לנתיב נסיעתו של רכב התובע, ולפיכך, האחריות לקרות התאונה מוטלת באופן מלא על הנתבע מס' 1 שסטה כאמור מנתיב נסיעתו ברשלנות ו/או בחוסר זהירות.

לעניין הנזקים הנטענים בכתב התביעה, ניכר מסיכומי ב"כ הנתבעים כי הצדדים חלוקים רק בשאלות של קיזוז המע"מ וטרדה ואי-נוחות, ואין מחלוקת לעניין גובה הנזק הישיר (עלות התיקונים, ירידת הערך ועלות חוות דעת השמאי) – כעולה מחוות דעת השמאי שהגיש התובע ומחשבונית התיקון מ"מוסך נעים בע"מ".

לעניין הרכיב הנתבע של "ימי עמידה טרדה ואי-נוחות", דעתי כדעתו של ב"כ הנתבעים כי התובע לא הרים את הנטל להוכחת רכיב זה.

המסמך שנחזה להיות אישור מאת "יעקב מתתיהו ניהול חשבונות בע"מ" עוסק בהכנסתה הממוצעת ליום של שותפות, ככל הנראה בין התובע לאדם אחר בשל פימה אהרון, אך אין בו נתונים לגבי היקף עיסוקיה של השותפות, מקורות הכנסותיה, מספר הרכבים שהיא מחזיקה וכיוצא בזה.

לפיכך, לא ניתן לכמת את המרכיב הנתבע בגין ימי העמידה הטרדה ואי-הנוחות.

לעניין רכיב המע"מ בנזק הישיר שנגרם לרכב, הרי שיש לפצות את התובע ב- 1/3 מרכיב המע"מ, לאור העובדה שעל פי אישור מנהל החשבונות זכאית השותפות לקזז 2/3 מהמע"מ בלבד.