קצרין נ' הישראלית ואח'

פסק דין

כב' השופט דני צרפתי

הערעור, על צד העיקר מבקש לבטל את הכרעות בימ"ש קמא, לפיהן המשיבות מס' 1 ו-2 (להלן: "המשיבות") משוחררות, החל מנקודות זמן שנקבעו בפסק הדין, מהתחייבויות כספיות כלפי המערערת, ואשר מקורן בהסכם, ללא הגבלת זמן, אשר נכרת בין הצדדים.

תמצית טענות הצדדים בפני בימ"ש קמא

1.בבסיס התביעה בפני בימ"ש קמא עמד הסכם מיום 5/7/1981, שנחתם בין המערערת – החברה לפיתוח קצרין בע"מ, לבין המשיבות – חברת דלק בע"מ וחברת פז בע"מ (להלן: "ההסכם").

בתמצית ועפ"י ההסכם, התחייבה המערערת לממן עבודות תשתית לשם הקמת תחנת תדלוק בכניסה לאיזור התעשייה קצרין. המשיבות מצידן התחייבו לבנות את תחנת התדלוק ולשלם למערערת "עמלת סוכן" בגין מכירות דלקים ושמנים.

2.לטענת המערערת, המשיבות, אשר הפעילו לסירוגין את תחנת התדלוק, הפרו את התחייבויותיהן כלפיה על פי ההסכם ושילמו לה תשלומים חודשיים בסכומים מופחתים (תוך שהן הפחיתו לצורך חישוב התמורה המגיעה, מכמויות ועלויות הדלקים שנמכרו בתחנה ונמנעו מעדכון העמלה). המערערת עוד הוסיפה, כי החל מ-2/08 חדלו המשיבות לשלם לה סכומים כלשהם, על אף שתקופת ההסכם הינה ללא הגבלת זמן.

לציין, כי תביעתה הכספית המתוקנת של המערערת תוחמה לתקופה שמ-1/03 ועד 10/11, זאת בהמשך להחלטה מקדימה של בימ"ש קמא באשר לגבולות תקופת ההתיישנות.

3.המשיבה מס' 1 (להלן: "המשיבה") כפרה בהגנתה בזכותה של המערערת לקבלת כספים מעבר לאלו ששולמו. בנדון נטען, כי המערערת הפרה את התחייבותה עפ"י ההסכם לשמש כסוכנת דלקים של המשיבות ובמסגרת זו לקדם את מכירותיהן בתחנת התדלוק ובשטח המועצה. עוד טענה המשיבה, כי החל משנות התשעים בוטלה במשק הדלק "עמלת הסוכן". ממילא שוב לא קיימת עמלת הסוכן שנקבעה בהסכם ואשר שיעורה על פיו הוגבל "למקובל במקרים אלה". המשיבה הוסיפה כי ביצוע ההסכם למעשה סוכל עקב השתנות נסיבות שנגזרו מהרפורמה במשק הדלק, ובמסגרתה נצטוו המשיבות להפריד את פעילותן המשותפת בתחנת התדלוק (כך שאפשרות ההפעלה המשותפת שנקבעה בהסכם – סוכלה).

עוד טענה המשיבה, כי היא בפועל העבירה למערערת דיווחים אודות כמויות דלקים שסופקו לתחנת התדלוק. המשיבה הכחישה כי בוצעו הפחתות שלא כדין והדגישה, כי חיובי המשיבות כלפי המערערת לא היו מעולם "יחד ולחוד", כך שהעמלה שהיה עליה לשלם היא רק בגין מוצריה היא.

4.בתביעתה שכנגד דרשה המשיבה מהמערערת סך של 800 אש"ח בגין הפסדי רווחים שנגרמו לה כתוצאה מהפרת התחייבות המערערת על פי ההסכם ומכח חובות האחרונה כסוכנת.

5.משיבה 2 (להלן גם: "פז בע"מ") הבהירה בכתב הגנתה המתוקן, כי היא הפעילה את תחנת התדלוק רק בחלק מהשנים 2003, 2006, 2007 ו– 2008, וכי בעקבות מכירת זכותה בתחנה לידי המשיבה החל מ-3/08, אין לה עוד זכויות בתחנה, ומוצריה אינם נמכרים בה.

המשיבה 2 טענה, כי היא עמדה באופן מלא בקיום התחייבויותיה עפ"י ההסכם, ושילמה למערערת את העמלות המקובלות.

6.המערערת בהגנתה לתביעה שכנגד שהגישה המשיבה כאמור, כפרה בהנחה לפיה ההסכם ייסד יחסי סוכנות בינה לבין המשיבה וטענה, כי השימוש שנעשה בהסכם במינוח "עמלת סוכן" נועד רק לשמש כאמצעי לקביעת שיעור התמורה המגיעה לה מהמשיבות.

עיקרי הכרעות בימ"ש קמא בפסק דינו

7.בימ"ש קמא הורה, כי המחלוקות בין הצדדים תתבררנה בשני שלבים;

בשלב ראשון ביקש בימ"ש קמא לברר את שאלת זכאותה של המערערת לקבלת כספים מהמשיבות, כמו גם שאלות המשנה הנובעות מכך, כשאלת קיומם של יחסי סוכנות ומשמעותה של עמלת סוכן.

(תוכנן, כי השלב השני יהיה כפוף לתוצאות השלב הראשון וייוחד לסוגיות הנותרות – כמויות הדלק שסופקו, הסכומים שהמשיבות נותרו חייבות, ושווי הנזק שנגרם למשיבה עפ"י תביעתה הנגדית).

8.בימ"ש קמא סקר בהרחבה את ההלכות החלות באשר לדרכי פרשנות הסכמים, תוך שהוא מייחד פרק נרחב בפסק דינו להסכמים ארוכי טווח ו/או שאינם מוגבלים בזמן, דרכי פרשנותם והאפשרות להביאם לסיום.

עוד סקר בימ"ש קמא את המבחנים לקביעת יחסי סוכנות, כמו גם פירט באשר למשק הדלק בישראל והרפורמה במסגרתו שהתרחשה במהלך שנות ה-90'.