קספו נ' הנדל ואח'

פסק דין

תביעת נזקי רכוש בגין תאונת דרכים מיום 5.4.11.

אין מחלוקת כי רכב התובע ביקש לפנות ימינה מכביש בר יהודה, בסמוך לגשר פז, לכיוון נווה שאנן, וכי בעת ביצוע הפניה, כאשר הכביש היה רטוב מאד וירד גשם שוטף, החליק רכב התובע ועלה על אי-תנועה (משולש בטון). אין מחלוקת גם כי רכב הנתבעות בו נהגה הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") פגע ברכב התובע מאחור. עם זאת, לא מדובר בפגיעת חזית-אחור "קלאסית". כאמור, לפגיעת רכב הנתבעת בתובע קדמה החלקה שכתוצאה ממנה מצוי היה רכב התובע בנטיה ימינה, כך שחזית רכב הנתבעת פגעה רק בחלקו הימני האחורי של רכב התובע.

לאחר ששמעתי את עדויות התובע וחברתו, הנתבעת ואמה, ועיינתי בתמונות ובמסמכים שהוגשו, הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין התביעה להתקבל באופן חלקי בלבד, שכן אין מנוס מן המסקנה כי חלק ניכר מן האחריות לתאונה מוטל על התובע.

בדיון טענו התובע וחברתו כי לאחר שהחל רכב התובע להחליק, במהלך הפניה ימינה, פגע רכב הנתבעת ברכבם מאחור ודחף את רכב התובע על אי-התנועה. זאת, בשונה מן הגרסה המופיעה בכתב התביעה, ממנה עולה לכאורה סדר דברים שונה, לפיו רכב התובע החליק ועלה על אי התנועה, ולאחר מכן פגע בו רכב הנתבעת מאחור. הגרסה המופיעה בתביעה, אשר תואמת את גרסת הנתבעת באשר לסדר התרחשות הארועים, תואמת גם את הודעת התובע למבטחת רכבו. גרסה זו גם נראית הגיונית ומסתברת הרבה יותר.

אולם לא זו בלבד. תמונות הרכבים הצמודים זה לזה לאחר התאונה, בהן נראים גם מיקומם של הרכבים ביחס לנתיבי הנסיעה וזווית הצמיגים ברכב התובע, מספרות את סיפורה של התאונה. בין אם מאחר ותמונות אלה אינן מותירות מקום רב לספק, בין אם לאור הגינותו, במהלך עדותו נאלץ התובע לאשר כי למעשה החל בביצוע הפניה ימינה לנווה שאנן, מנתיב הנסיעה הימני מבין הנתיבים בהם כיוון הנסיעה הינו ישר (בקטע זה. זמן קצר לאחר מכן ישנה פניה נוספת ימינה, לאחר הגשר). המשמעות המעשית של הודאתו זו, כי לא החל בפניה ימינה מן הנתיב המיועד לפניה ימינה, הינה הודאה בכך שאכן "פספס" את הפניה ימינה, בדיוק כפי שטענו הנתבעות. ככל הנראה זו גם הסיבה להחלקה. מאחר והתובע נזכר לפנות באיחור, פנה בחדות רבה יתר על המידה, בשים לב למצב הכביש. לאחר שרכב התובע החליק, חסם חלקו האחורי את נסיעת הנתבעת, ורכבה פגע ברכבו.

עם זאת, לא כל האחריות לתאונה מוטלת על התובע. אין מדובר במצב דברים בו רכב התובע סטה לפתע מנתיב הנסיעה המיועד לפניה ימינה וחסם את נתיב נסיעת הנתבעת, שקודם לכן היה פנוי, באופן שלא ניתן היה לצפותו. רכב הנתבעת נסע מאחורי רכב התובע, באותו הנתיב. חסימת נתיב נסיעתה של הנתבעת בשל החלקת רכב התובע אינה שונה מהותית מבחינת הנתבעת כרכב אחורי מבלימת חירום אחרת ע"י התובע. היה על הנתבעת להתאים את מהירות נסיעתה לתנאי הדרך הקשים ששררו אותה עת, באופן שיאפשר לה לבלום את רכבה מבלי לפגוע ברכב שלפניה, גם אם זה יבלום לפתע בשל מכשול בכביש, בלימת פתע של רכב לפניו, חשש מהתפרצות הולך רגל, או מכל סיבה אחרת.

לאחר שבחנתי את כלל נסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה לפיה האחריות לתאונה מוטלת על התובע ועל הנתבעת בחלקים שווים.

רכיבי הנזק שפורטו בתביעה אינם מדוייקים. מחד אין מקום לחייב בריבית מיוחדת. מאידך נראה כי שולם שכ"ט שמאי גבוה מהנתבע. אני מאשר נזק ישיר בסך 3,004 ₪ ושכ"ט שמאי בסך 731 ₪.

התוצאה הינה שאני מחייב את הנתבעות 2-3 לשלם לתובע סך של 1,868 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 14.6.11 ועד היום, וכן הוצאות משפט בסך של 750 ₪.

סכומים אלו ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן תיווסף עליהם ריבית פיגורים כחוק, מהיום. זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, תוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ה' ניסן תשע"ב, 28 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: